תשלום שנגבה על ידי המדינה שלא כדין כפוף להתיישנות בדיני המס

 

בימים אלה (3.11.09) ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט יוסף שפירא, ת.א. 9527/07וויריאנט בע"מ נ' מדינת ישראל – האוצר, מנהל רשות המיסים), במסגרתו דחה בית המשפט את תביעתה של חברה ישראלית ציבורית הנסחרת בחו"ל להשבת סכום מס בולים אשר שולם על ידה בטעות לרשויות המס בשנת 2002.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:

וויריאנט הינה חברה ישראלית ציבורית הנסחרת בבורסה בניו יורק. בשנת 2002 שילמה וויריאנט סך של כ-2.3 מיליון ש"ח בגין ביול דו"חות הקצאת מניות לרשם החברות. בשנת 2006 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב שם נפסק כי מאז שנת 2000, מועד כניסתו לתוקף של חוק החברות החדש, דו"ח הקצאת מניות של חברה ציבורית הנסחרת בחו"ל אינו חייב במס בולים. וויריאנט פנתה לרשויות המס בדרישה להשבת הכספים אשר שולמו על ידה בגין הביול. רשויות המס השיבו לה כי מאחר ומדובר במס ששולם ביתר (לפי חוק מסים עקיפים), ניתן לתבוע את השבתו עד שלוש שנים, והתביעה התיישנה. בעקבות תשובת רשויות המס, הגישה וויריאנט תביעה לבית המשפט. וויריאנט טענה כי הכספים ששולמו לרשויות המכס אינם "מסים" מאחר ולא היה בסיס לגבותם, ולכן אין תחולה להתיישנות הקבועה בחוק. לחילופין, טענה וויריאנט כי יש למנות את מרוץ ההתיישנות מיום מתן פסק הדין בעניין אי גביית מס בולים על דו"ח הקצאת מניות של חברה ציבורית הנסחרת בחו"ל (שנת 2006). עוד טענה וויריאנט, כי קמה לה עילת תביעה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, עילה שטרם התיישנה. מנגד, טענה רשות המיסים, כי תקופת ההתיישנות הקבועה בדיני המס הינה מהותית, בחלוף התקופה פוקעת הזכות להשבה ולא ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות.
פסק דינו של בית המשפט:

בית המשפט דן בשאלת סיווג התשלום שבוצע על ידי וויריאנט. בית המשפט קבע תשלום שנגבה על ידי רשויות המס ללא אסמכתא בחוק, או עקב טעות, עדיין נחשב כתשלום מס, והוא כפוף לחוקי המס השונים. בית המשפט הוסיף וקבע כי יש למנות את תחילת ההתיישנות ממועד תשלום המס, ולא מהמועד בו ניתן פסק הדין שקבע כי מדובר במס שנגבה שלא כחוק. טענתה של וויריאנט לעילה של עשיית עושר ולא במשפט נדחתה, ובית המשפט קבע כי פקודת מס הכנסה כבר כוללת הוראה שהיא עצמה עילה מדין עשיית עושר ולא במשפט, ומשכך אין מקום כי תעמוד לנישומים עילה נוספת בעשיית עושר. טענות נוספות של וויריאנט, האחת בגין התרשלות של רשות המס בעת גביית המס, והשניה מכוח דיני הנאמנות, נדחו אף הן. לבסוף, דחה בית המשפט את התביעה.
למרות כל האמור לעיל, מצא בית המשפט מקום להתייחס (בשולי הדברים) לסוגיה המהותית, תוך שהוא מביע את דעתו כי יש מקום לבחון בשנית את ההלכה כי תשלום ששולם בהיעדר אסמכתא בחוק, ייחשב כמס. בית המשפט העיר כי ניתן לראות באמרות אגב של בית המשפט העליון בסיס לאבחנה, בעתיד, בין מס ששולם עקב דרישה מוטעית – בהיעדר חבות, לבין מס ששולם ביתר, ואף אבחן את ההלכות הקיימות ממקרה זה.
לפנים משורת הדין, בחר בית המשפט שלא לחייב את וויריאנט בהוצאות המשפט חרף דחיית התביעה.
וויריאנט יוצגה ע"י עוה"ד אקוניס ושיף. רשות המיסים יוצגה ע"י עו"ד ויזל.