תביעת חברת שילוח נגד לקוח ועיקול כספי הלקוח

 

בימים אלו (23.1.11) ניתנה החלטה על ידי בית משפט השלום בראשל"צ (ת.א. 22553-11-10 אבי-עד לוגיסטיקה בינלאומית 2000 בע"מ נ' רמי טרבלסי בע"מ), במסגרתה דחה בית המשפט בקשה של יבואנית, אשר נתבעה על ידי חברת שילוח בעילה כספית, להורות על ביטול עיקול זמני שהוטל על כספים המגיעים לה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
התובעת (להלן: "המשלחת") הינה חברה העוסקת במתן שירותי שילוח בינלאומיים ועמילות מכס. הנתבעת (להלן: "היבואנית") הינה חברה העוסקת, בין היתר, בייצוא מטענים חקלאיים לחו"ל. היבואנית פנתה למשלחת בבקשה כי תיתן לה שירותי שילוח למטענים לחו"ל, במסגרתם תיתן לה אשראי שלא יעלה על 500,000 ₪ וזאת בהתאם להתחייבות עליה חתמה היבואנית. על יסוד התחייבות היבואנית, העניקה המשלחת לנתבעת שירותי שילוח ומימנה את הובלת מטעני לקוחות היבואנית ליעדים בחו"ל. לאחר שהיבואנית נותרה חייבת למשלחת סך של 914,467 ₪, הגישה המשלחת תביעה נגד היבואנית, וכן בקשה להטלת עיקול על כספים המגיעים ליבואנית אצל מחזיקים ספציפיים, כאשר ביום 11.11.10 ניתן צו העיקול. לאור האמור, הגישה היבואנית את הבקשה דנן לביטול העיקול הזמני. היבואנית טענה כי בקשות העיקולים הוגשו בשיהוי ניכר, כחצי שנה לאחר סיום יחסי הצדדים וכי הוגשו בחוסר תום לב ומתוך כוונה ברורה לגרום לה נזקים אדירים. היבואנית הוסיפה וטענה כי מעיון בכרטסת שצורפה, לא ניתן להבין אימתי העניקה לה המשלחת שירותים של עמילות מכס בלבד, אימתי שירותי שילוח בלבד ואימתי העניקה את שני השירותים גם יחד. לדידה, לסוגיה זו קיימת חשיבות רבה לנוכח אחריותה של המשלחת לנזקים שנגרמו לחלק מהמכולות שטופלו על ידה. לטענת היבואנית, המשלחת חסרת מומחיות בתחום יצוא תוצרת חקלאית טרייה והפרה את התחייבויותיה כלפיה עת בחרה לעשות שימוש בשירותי ההובלה של חברת אדמירל, שהיא חברה שזמני השיט שלה ארוכים במיוחד. בנוסף, היבואנית טענה כי בכתב התביעה נזקפו סכומים רבים ושונים שאינם תואמים את הצעת המחיר אותה קיבלה מידי המשלחת, שאף לא נחתמה, ועל כן אינה מחייבת אותה. מאידך, המשלחת טענה כי היבואנית פעלה ע"פ הצעת המחיר המוסכמת ובכך יש משום קיבול בהתנהגות להצעה. לטענת המשלחת, היבואנית נתנה הסכמתה כי המשלחת לא תחוב בכל נזק שנגרם עקב איחור או נזק שנגרם כשהמטען אינו ברשותה. לגישתה, אין המדובר בהתניה חריגה, שכן עסקינן בהובלות בים. לסיכום טענה המשלחת כי ע"פ הצעת המחיר כפופה היבואנית לתנאי שטרי המטען, שבגבם מוותרת היא על קיזוז כל סכום מדמי ההובלה וכן ייעצה ליבואנית שלא לשלוח את המטען הספציפי באמצעות חברת אדמירל היות וזמני ההעברה שלה ארוכים יותר משל חברות אחרות.
פסק-דינו של בית המשפט:
בית המשפט דחה את הבקשה מהנימוקים הבאים. ראשית, ביהמ"ש קבע כי בהתאם להלכות הקיימות, בדיון בבקשת ביטול עיקול יש לבדוק האם יש עילות למתן עיקול, ונטל הראיה בעניין זה הינו על מבקש העיקול, קרי – על המשלחת. לאחר בחינת הראיות שהוצגו בפניו הגיע ביהמ"ש למסקנה כי במקרה דנן אכן מתקיימות ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. ביהמ"ש קבע כי היבואנית פעלה על פי הצעת המחיר המוסכמת והסכימה במפורש כי חבותה לתשלום כספי דמי ההובלה ששילמה המשלחת עבורה לחברות הספנות הינה מוחלטת ואינה כפופה לכל טענה, כגון אלו אותן היא מעלה כיום, ועל כן אין בידה לטעון לקיזוז. כמו כן, ביהמ"ש לא מצא ממש בטענת היבואנית בדבר הפרת ההתחייבות המשלחת בעשותה שימוש בשירותי חברת אדמירל נוכח עדות מטעם היבואנית לפיה היבואנית פעלה בניגוד לעצת המשלחת משיקוליה היא ולפיכך, אין ליבואנית אלא להלין על עצמה.
בסופו של יום, קבע ביהמ"ש כי המשלחת עמדה בנטל להוכחת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה ואף הדגיש כי במידה ויבוטל העיקול הפגיעה במשלחת תהיה גדולה יותר מאשר הפגיעה ביבואנית באם יוותר העיקול על כנו. לאור האמור, דחה ביהמ"ש את הבקשה להורות על ביטול העיקול הזמני וחייב את היבואנית בהוצאות בסך של 6,000 ₪.
שמות ב"כ הצדדים לא פורסמו.