שימוש במצלמות מעקב במקום העבודה

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של שימוש מעסיקים במצלמות אבטחה בחצרי העסק למטרות שונות, ובכללן: ביטחון העובדים, שמירה על ציוד, איתור מעשי גניבה ועוד. מטרות אלה הן כמובן מטרות ראויות וחשובות, יחד עם זאת, השימוש במצלמות אבטחה עשוי לפגוע בפרטיות של עובדי המעסיק ואף של מבקרים בעסק.

זכותו של עובד לפרטיות במקום העבודה הוכרה זה מכבר בפסיקות בתי הדין לעבודה. מטבע הדברים, מצלמת וידאו המותקנת במקום העבודה מסוגלת לתעד את מכלול התנהלותו של העובד במהלך יום העבודה, לפיכך הצילומים יכולים לכלול מידע רגיש ומקיף אודות עובדים ובכך לפגוע בפרטיות שלהם במקום העבודה.

נושא השימוש במצלמות מעקב במקום העבודה לא הוסדר עדיין בצורה מפורשת בחקיקה ועד היום אף לא ניתנה פסיקה מחייבת של בית הדין הארצי לעבודה. השיח המשפטי בנושא זה נסב ברובו על חוק הגנת הפרטיות וכן על פסיקה של בתי הדין האזוריים לעבודה, אשר נדרשו מעת לעת לדון בסוגיות הקשורות בהצבת מצלמות אבטחה במקום העבודה וכן באופן כללי בסוגיות של הגנת הפרטיות במקום העבודה.

לאחרונה, ביום 17.10.2017, הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים הוציאה הנחייה בנושא "שימוש במצלמות מעקב במקום העבודה ובמסגרת יחסי העבודה". במאמר זה נסקור בקצרה את עיקרי ההנחיה של משרד המשפטים באשר לשימוש במצלמות אבטחה במקום העבודה. נציין, כי האמור כמובן אינו מחליף ייעוץ משפטי בנושא קונקרטי.

ככלל, נקודת המוצא בהנחיה היא כי הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק להחליט על שימוש בטכנולוגיית מעקב במקום העבודה כפופה לדרישות הסבירות, המידתיות, תום הלב וההגינות.

בהנחיה נקבעו מספר עקרונות מנחים בנושא השימוש במצלמות מעקב:

1. האחת, נוגעת ללגיטימיות המטרות אשר בשימוש: עקרון הלגיטימיות מגביל את המעסיק לאסוף מידע אישי על עובדיו ולהשתמש בו רק למטרות ספציפיות החיוניות למקום העבודה והעולות בקנה אחד עם התכלית העסקית של המעסיק, או נובעות מהוראות חיקוק או דרישת רשות מוסמכת כגון דרישת גורמי פיקוח מסוגים שונים לאיסוף מידע.
בהתאם, התקנת מצלמות תעשה רק אם יש סיבה לגיטימית לכך, כך למשל: הגנה על בטחון הנוכחים בעסק, לשם שמירה על תכולתו והרכוש המצוי בו, מטעמים של אבטחת מידע אישי רגיש ומערכות המשמשות לניהול ואף ככלי ניהולי לפיקוח על משמעת העובדים ואיכות השירות שהם מספקים ללקוחות.
2. קביעת מדיניות ברורה – ההנחיה דורשת מן המעסיק לגבש מדיניות ברורה ומפורטת בדבר אופן והיקף השימוש במצלמות מעקב ומטרותיהן, שתיקבע ככל הניתן לאחר היוועצות בעובדים או בנציגיהם ותוצג באופן קבוע לידיעתם.
אציין, כי היוועצות עם נציגות העובדים אינה מחייבת ניהול מו"מ עמה ואף לא מעניקה לה זכות וטו, אך היא מחייבת לאפשר לה להשמיע את עמדתה, על-מנת שהמעסיק יוכל לקבל החלטה מושכלת ומידתית, השוקלת גם את מידת הפגיעה הצפויה בעובדים ונחיצותה.
יש לרענן באופן תקופתי את המדיניות במטרה להתאימה מעת לעת למגמות המתפתחות בתחום וכן לשמור על מודעות העובדים לתוכן מדיניות המעקב של המעסיק.
3. התנהלות במרחב הפרטי או באזור פנימי– קיים איסור לצלם עובד ללא ידיעתו או להתקין מצלמות נסתרות במקום בו קיימת לעובד זכות למרחב פרטי אפילו אם ישנה מטרה לגיטימית. "הסכמה עקרונית" לבצע צילומי סתר במשרדי העובדים ללא שיקול דעתו ובלא ידיעתו הספציפית של העובד, על כל מתחם בו מופעלת מצלמה במרחב הפרטי שלו, איננה מידתית ולא תעמוד במבחן בית הדין. התקנת מצלמה נסתרת ללא ידיעת העובד עלולה להגיע לכדי עבירה פלילית.
צילום סמוי באזורים פרטיים של מקום העבודה שאינם פתוחים לקהל הרחב יתאפשר רק בנסיבות יוצאות דופן, וגם אז רק בתנאי שהצילום יהיה נקודתי ומוגבל בזמן ובתחום הכיסוי. מדובר במקרים חריגים כאשר ישנן חשדות מוחשיים וממשיים לביצוע של עבירות פליליות חמורות או התנהגויות אסורות של עובד, הגורמות למעסיק נזק כבד ביותר – שאין דרך למנוע אותן ללא שימוש בצילום סמוי. לא די בחששות בעלמא. צילום בסתר הוא החריג ויוצא הדופן. ההנחיה ממליצה להצטייד בחוות דעת משפטית מנומקת המפרטת את העמידה בדרישת המידתיות ואת קיום יסודות ההגנה בחוק הגנת הפרטיות וקבלת החלטה בעניין של דרג ניהולי בכיר.
4. התנהלות במרחבים ציבוריים – גם צילומים במרחבים ציבוריים של מקום העבודה כאשר קיימות נסיבות לגיטימיות (כמו למשל מניעת גניבות) צריכים להיעשות תוך יידוע העובדים על קיומן של המצלמות במקום.
אם מדובר באזור שלקוחות מגיעים אליו והמטרה היא למנוע גניבות, אז בית העסק צריך להודיע ללקוחותיו כי במקום מותקנות מצלמות במקומות שונים שאינם ידועים ללקוחות, אך באשר לעובדיו – עליו לעדכן אותם היכן הן ממוקמות.
5. איסור שימוש בצילומים למטרות זרות – ההנחיה קובעת כי אין להשתמש בהקלטות של צילומי מערכות המעקב למטרות החורגות מן התכלית שנקבעה מראש להתקנת המצלמה, אלא אם השימוש החורג מחויב מהוראות הדין או מדרישת הרשות המוסמכת.
כך למשל הקלטות ממצלמה שהתקין מעסיק לבקרת כניסה למפעל למטרות ביטחוניות או לשמירה על שלום העובדים אינן יכולות לשמש אותו למטרת ניהול משמעת כגון: אם עובד יצא להפסקות ארוכות ולא מאושרות והדבר נתפס בעין המצלמה.
6. מידתיות בשימוש במצלמות – ההנחיה קובעת כי ככל שמיקום התקנת המצלמה מושפע מציפייה סבירה של עובד לפרטיות כך יש צורך לשימוש מידתי יותר במצלמה.
כך למשל: צילום בחדר שירותים או במלתחות יוצר פגיעה חמורה שקשה להעלות על הדעת אינטרס ארגוני שיוכל להצדיק זאת.
כך גם מתחם, חדר או עמדת עבודה בהם שוהה העובד לשם ביצוע עבודתו ואשר איננו פתוח לכניסה חופשית של הציבור – מהווה "רשות היחיד" בה רשאי העובד לצפות למרחב פרטי שיהיה חופשי ממעקב קבוע.
בעמדת עבודה ניתן יהיה להצדיק התקנת מעקב קבוע רק לשם השגת תכלית בעלת חשיבות ציבורית ממשית או שהתועלת ממנה למעסיק תעלה משמעותית על הפגיעה החמורה בפרטיות העובד, ובכל מקרה בידיעתו של העובד.
במובאת כניסה ומסדרונות הציפייה לפרטיות פחותה מאשר באזור מנוחה.
בקו ייצור, שהוא אזור עבודה הסגור לציבור, ניתן להעלות על הדעת אינטרסים רבים מגוונים המצדיקים מעקב קבוע אחר עובדים. כך למשל: התקנת מצלמה לפיקוח על ביצוע העבודה בפס הייצור, עשויה להיות סבירה ומוצדקת יותר אם היא חיונית לשם שמירת שלומם של הפועלים העוסקים בו, או לשם בקרת איכותו של מוצר רגיש או בעל פוטנציאל נזק, המיוצר בו, ובלבד שהצילום הוא האמצעי היעיל להבטחת הגהות והבטיחות ואיכות המוצר, ואם אין אמצעי פוגעני פחות להשגת מטרות אלה.
ככלל, בסוגיית המידתיות תמיד יש לבדוק האם קיים אמצעי חלופי שפגיעתו פחותה להשגת המטרה המבוקשת, ולאחר מכן במהלך תכנון מערכת המצלמות והשימוש בה, יש לשקול בקפידה גם את שטח הכיסוי, את מספר המצלמות, את זמני הצילום, את הרזולוציה של התמונה ואת משך שמירת הצילומים.

המלצתנו למעסיקים הנה בחינת מדיניות שימוש במצלמות מעקב בהתאם להנחית משרד המשפטים, תוך עריכת התאמות נדרשות. ככל שישנם מעסיקים שטרם ערכו מדיניות ברורה, מומלץ לעשות כן בהקדם תוך עמידה בעקרונות שהותוו בהנחיה האמורה.