שיכורים ולא מיין

חברת CON. SU. MA INTERNTIONAL SRL הארגנטינאית רכשה מיצרנית היינות הישראלית יקבי ארזה ת. ר. ז. בע"מ משלוח של יינות כשרים, שהיו מיועדים לקהילה היהודית בארגנטינה. עלות המשלוח הייתה כ-40,000 $, והיא שולמה לחברה הישראלית בהעברה בנקאית מיד לאחר הטענתו על האנייה. 

בסמוך לאחר הגעת המשלוח לארגנטינה, בפברואר 2012,  נבדק היין על ידי שלטונות המכס שם, ובדיקה זו העלתה, כי היין אסור לשיווק בארגנטינה בשל כך שהוא מכיל סוכרוז – סוכר חיצוני לענבי היין, בשיעור של 75.81 גרם לליטר, בשעה שיין מתוק שמותר לשיווק בארגנטינה נאסר עליו שיכיל סוכרוז כלל.  

החברה הארגנטינאית יידעה את החברה הישראלית אודות כך בשדר דואר אלקטרוני, בליווי מסמך הפסילה הארגנטינאי, ובשיחת טלפון אחת, אולם לאחר מכן נותק הקשר עם החברה הישראלית, ומשלוח היין הושמד כחודשיים לאחר מכן. 

בעקבות הדברים האלה, הגישה החברה הארגנטינאית, לבית משפט השלום בירושלים, תביעה כספית נגד החברה הישראלית, על סך של כ-300,000 ש"ח, המשקפים את עלויות המשלוח, ההובלה, הטיפול במשלוח בארגנטינה ואבדן ההכנסה והמוניטין שנגרמו לחברה הארגנטינאית. 

בית המשפט קיבל את גרסת החברה הארגנטינאית, לפיה במעמד גיבוש העסקה הובהר לחברה הישראלית כי היין צריך להיות נטול סוכרוז. מכיוון שכל המומחים ליין שהעידו, הן מטעם התובעת והן מטעם הנתבעת, קבעו באופן חד משמעי, כי ממצב של 0 גר'/ליטר של סוכרוז אין כל אפשרות להגיע לסוכרוז, בכל כמות שהיא, הגיע בית המשפט לממצא עובדתי, לפיו היין שנשלח הכיל סוכרוז, וזאת בניגוד להסכמה בין הצדדים. בית המשפט אף מצא חיזוק למסקנתו זו בכך, שעל אף שהחברה הארגנטינאית הותירה בידיה ארבעה בקבוקי יין (שאחד מהם אף הופקד בבית המשפט), החברה הישראלית לא ביקשה לשלוח את הבקבוקים לבדיקת מעבדה, על מנת להפריך את טענת החברה הארגנטינאית. גם העובדה שהחברה הישראלית ניתקה קשר עם החברה הארגנטינאית מיד לאחר שהודיעה לה כי המשלוח לא עבר את בדיקת המכס הארגנטינאי, איששה את הדבר. 

על היחסים בין הצדדים חל חוק המכר (מכר טובין בין לאומי), תש"ס – 1999, שסעיף 35 לו קובע כי "על המוכר למסור טובין שהם בכמות, באיכות ובתיאור הנדרשים בחוזה", ובמסגרת זו עליהם להיות, בין היתר, "בעלי תכונות של טובין שהמוכר הציג לקונה כדוגמה, או כדגם". "הנה כי כן", קבע בית המשפט, "על אף העדר חוזה בכתב, אין מקום לפרשנות או לאי הבנה – משקבעתי כי ביין שסופק נמצא סוכרוז, היין אינו בעל התכונות שהנתבעת הציגה לתובעת כדוגמא, באשר על פי האנליזה של מכון התקנים הישראלי הוא אמור היה להיות ללא סוכרוז בכל שיעור שהוא".    

החברה הישראלית חויבה, אפוא, להשיב לחברה הארגנטינאית את עלות המשלוח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע ההעברה הבנקאית ועד למועד התשלום בפועל, וכן היא חויבה בתשלום הוצאות משפט בסך של 30,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ש"ח נוספים. התביעה בנוגע לאבדן הרווח ולאבדן המוניטין נדחתה, בנימוק כי לא הובאו ראיות לקיומם. 

[תא (ים) 28598-10-13 CON. SU. MA INTERNTIONAL SRL נ' יקבי ארזה ת. ר. ז. בעמ, פסק דינה של כב' השופטת מרים קסלסי מיום 23.5.16. את התובעת ייצג עו״ד פביאן סלמן, ואת הנתבעת ייצג עו”ד מוטי גנץ).