שביל הבריחה

עו"ד אליס אברמוביץ

לחברת אלשורוק בע"מ, אשר עסקה במסחר בברזל, היה חוב בסך 18 מיליון ₪ לרשות המסים בגין שומת מס תשומות, הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות. בעל מניותיה היחידי של חברת אלשורוק הוא גם אחד מבעלי מניותיה של חברת סיף מתכות בע"מ, יחד עם שני אחיו. משלא הצליחה רשות המסים לגבות את החוב מחברת אלשורוק, הפעילה את סמכותה מכוח סעיף 106(ב1) לחוק מע"מ, ודרשה כי חברת סיף מתכות תשלם את חובה של חברת אלשורוק.

סעיף 106(ב1) לחוק מע"מ קובע כך: "היה לחבר בני אדם חוב סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בסעיף זה – החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את החוב שהחבר חייב בו מהחבר האחר". לטענת רשות המסים, חברת אלשורוק העבירה פעילותה ואת נכסיה לחברת סיף מתכות, ועל כן ניתן לגבות את החוב מהחברה החדשה.

חברת סיף מתכות סירבה לקבל את רוע הגזירה, והגישה תביעה לסעד הצהרתי לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בתביעתה, טענה החברה כי חוב המס הסופי של חברת אלשורוק התגבש רק לאחר שזו העבירה את נכסיה לסיף מתכות. מכיוון שתכליתו של סעיף 106(ב1) הנ"ל היא למנוע הברחת נכסים ופעילות עסקית, במטרה להתחמק מגביית מס – הסדר הטבעי של האירועים חייב להיות כזה, שקודם כל נוצר חוב המס, ורק לאחר מכן מתבצעת העברת הנכסים והפעילות. לא הייתה כל מחלוקת בין הצדדים, כי לא זה היה סדר הדברים בענייננו, שכן העברת נכסי אלשורוק לסיף מתכות אירעה בשנים 2009-2011, בעוד שחוב המס התגבש בשנת 2012.

בית המשפט דחה את הטענה, בקבעו כי בהתאם להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בעניין ע"א 2755/08 דליה פלח נ' מס הכנסה – פקיד שומה תל אביב 3, אין חובה כי החבות במס תהפוך לסופית לפני ביצוע העברת הנכסים או הפעילות, ודי בכך שהליך השומה תלוי ועומד, ושהנישום יודע עליו. חברת סיף מתכות אמנם ניסתה לאבחן פסק דין זה מענייננו, בנימוק כי הוא עוסק בסעיף 119 לפקודת מס הכנסה בעניין יחידים, בעוד שאנו עוסקים בסעיף 106(ב1) לחוק מע"מ בעניין חבר בני אדם, אולם בית המשפט דחה את ניסיון האבחנה שנערך, וקבע כי בפסק הדין של בית המשפט העליון אין כל אינדיקציה שהתוצאה הייתה שונה לו היה מדובר בחבר בני אדם ולא ביחיד, וממילא תכליתם של שני הסעיפים היא זהה. בענייננו, נפתחה חקירת רשות המסים בשנת 2008, ועל כן בשנים 2009-2011 היה ברור לבעלת מניותיהן של שתי החברות כי תיווצר חבות במס.

לאחר שקבע זאת, בחן בית המשפט את השאלה האם, עובדתית, הועברה פעילות אלשורוק לסיף מתכות. לאור הדמיון הרב בפעילות העסקית בין שתי החברות; לאור ההקבלה הכרונולוגית והמספרית בין הירידה בהיקף הפעילות העסקית של אלשורוק, ומנגד העלייה בהיקף הפעילות העסקית של סיף מתכות; לאור העובדה שמקום מושבן של שתי החברות היה בעיר רהט; ולאור הראיות המנהליות שהיו בידי רשות המסים, הכוללות עדויות של לקוחות וספקים על העברת הפעילות מחברה אחד לרעותה – החליט בית המשפט כי החלטת רשות המסים להפעיל את סעיף 106(ב1) נעשתה כדין, וחברת סיף מתכות חוייבה בתשלום מלוא חובה של אלשורוק, כמו גם בתשלום הוצאות משפט לרשות המסים בסך של 25,000 ₪.

[ע"מ 11899-01-15 סיף מתכות בע"מ נ' מע"מ באר שבע, פסק דינו של כב' השופט הרי קירש מיום 7.9.16. את המערערת ייצגו עוה"ד יעקב גולדמן ומיכאל כשכאש, ואת המדינה ייצגו עוה"ד יעל נווה ונועה ברגר מהיחידה לפירוקים, כינוסים וגבייה קשה].