רכישה מעוסקים פלסטינים וניכוי מס תשומות

עו"ד אביגדור דורות, עו"ד אליס אברמוביץ
חברת דן מיחזור בע"מ עוסקת במחזור ובעיבוד של ברזל ומתכות אחרות, ובמסגרת עסקיה רכשה מתכות מעוסקים פלסטינים. בנובמבר 2008, הגישה החברה למנהל מע"מ נתניה חשבוניות שהוצאו לה על ידי העוסקים הפלסטינים בחודשים ינואר, מרס, אפריל ואוקטובר של אותה שנה. מס התשומות הגלום בחשבוניות מהחודשים ינואר ומרס – בסך כולל של 371,784 ש"ח – לא הותר בניכוי על ידי מנהל מע"מ, מן הטעם שהמועד לדווח עליהן- שישה חודשים מיום הוצאתן –  חלף זה מכבר.

הנימוק המהותי שבבסיס החלטת הדחייה של מנהל המע"מ היה, כי מחדלו של עוסק להגיש חשבוניות במועד הקבוע לכך בחוק ובתקנות  מביא לכך שמדינת ישראל מאבדת את הזכות לדרוש מרשות המס הפלסטינית את סכומי המס ששילם העוסק לעוסקים פלסטינים. במילים אחרות: התרת קיזוז כאמור, שאין בצדו העברת כספים מהרשות, מסב נזק ישיר לקופת המדינה, בשיעור הסכום המנוכה, ועל כן אין לאפשר לעוסק לנכות סכום זה.

על החלטתו זו של מנהל מע"מ הגישה החברה ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרתו חלקה על קביעתו כי הדו"ח והחשבוניות לא הוגשו על ידה במועד.

נזכיר, כי בשנת 1995 נחתם בוושינגטון הסכם הביניים, הידוע גם כ"הסכם אוסלו". סעיף 24 להסכם הביניים, אשר כותרתו "יחסים כלכליים", קבע כי היחסים הכלכליים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית יהיו בהתאם לקבוע בפרוטוקול בדבר יחסים כלכליים אשר נחתם בפריס שנה קודם לכן. במסגרת זו, נוצר מנגנון המאפשר לעוסקים ישראלים לנכות כמס תשומות מע"מ ששילמו בעת רכישת נכסים מעוסקים פלסטיניים, ולהיפך. לשם כך, הסכימו ישראל והרשות הפלסטינית על עריכת התחשבנות ביניהן, כך שמע"מ המשולם על ידי עוסקים ישראלים לעוסקים פלסטינים – יוחזר לישראל, ומע"מ שמשולם על ידי עוסקים פלסטינים לעוסקים ישראלים – יוחזר לרשות הפלסטינית.

בעקבות הסכם פריס, הוסדרה החקיקה הישראלית, ועל פי חוק מע"מ והתקנות שהותקנו מכוחו, קמה זכותו של עוסק ישראלי לנכות מס תשומות בגין עסקאות שערך עם עוסקים פלסטיניים, בין היתר, בתנאי שהגיש דו"ח מיוחד בתוך שישה חודשים מיום הוצאת החשבונית בת הניכוי.  הגשת הדו"ח, בצירוף העתק מחשבוניות המס, מאפשרת, למעשה, את ביצוע ההתחשבנות עם הרשות הפלסטינית.

על מנת להכריע בערעור, בחן בית המשפט קודם כל את שאלת נטל השכנוע: נטל זה מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, ואי עמידה בה משמעה דחיית תביעתו. הכלל הוא כי נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, ועל כן התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה, בעוד שהנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענת ההגנה.

ככלל, בערעור מס ערך מוסף שעניינו מס תשומות, ושבמרכזו עומדת מחלוקת פנקסית (מחלוקת שניתן להכריעה באמצעות עיון בפנקסי העוסק), מוטל נטל השכנוע על עוסק שלא ניהל פנקסים כדין, וזאת מכוח הוראות סעיף 38(א) ו-83(ד) לחוק מע"מ. עם זאת, במצב דברים בו פנקסי העוסק כן נוהלו כדין ולא נפסלו על ידי מנהל מע"מ – עובר נטל הבאת הראיות למנהל מע"מ. הרציונל הוא, שבמקרים אלו יכולים הפנקסים שלא נפסלו לשמש אסמכתא לבירור השאלה שבמחלוקת.

ואולם, כאשר המחלוקת היא לבר- פנקסית, ולא ניתן להכריעה באמצעות עיון בפנקסי העוסק, נותר נטל השכנוע על כתפי העוסק, כמו בתביעה אזרחית רגילה.

בית המשפט קבע כי בענייננו המחלוקת בדבר מועד משלוח הדו"ח והחשבוניות היא לבר פנקסית, שכן מועד המשלוח אינו מתועד בפנקסי החברה. על כן, בירורה ייעשה באמצעות העדת עדים, אשר יעידו על עובדות ואירועים שאין להם זכר בפנקסים.

בית המשפט בחן, אפוא, את עדותה של מנהלת החשבונות של החברה, מחד, ואת עדותו של נציג מע"מ, מאידך, וקבע כי במחלוקת שהותוותה על ידי שתי הגרסאות – הוא מעדיף את גרסתו של נציג מע"מ. בעיקר, סמך בית המשפט על עדותו של האחרון, לפיה: "היא [מנהלת החשבונות] מיד אמרה לי 'אוי ואבוי, שכחתי אותם במגירה' אמרתי לה שיחייבו אותה במס תשומות והיא אמרה לי 'תעשה לי טובה תעזור לי, אם לא הוא יפטר אותי' זו הייתה השיחה הראשונה בעניין זה. … למחרת התקשרו אלי שוב, אינני זוכר אם זה בעל החברה או מי שיושב כעת באולם, וביקשו ממני עזרה לעניין השומה, אמרתי להם שאין זה בידי כי אינני עורך שומות ואייני מחייב או מזכה עוסקים". לכך התווספו אינדיקציות נוספות, כגון חוסר יכולתה של החברה להסביר מדוע בשגרת עבודתה, בה בדרך כלל נשמרים אישורים של דואר רשום או אישורי פקס, קרה שלפתע דווקא האישורים הנחוצים להוכחת מועד המשלוח של הדו"ח והחשבוניות לא נמצאו, וכן סתירות פנימיות שמצא בית המשפט בעדותה של מנהלת החשבונות.

לאור כל זאת, נדחה הערעור, ועל החברה הוטל תשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לטובת מנהל מע"מ בסך של 15,000 ₪.

[ע"מ (מרכז) 3127-09-10 דן מיחזור בע"מ נ' מנהל מע"מ נתניה, פסק הדין ניתן ביום 27.1.13 על ידי כבוד השופט ד"ר אחיקם סטולר. ב"כ המערערת – עו"ד איתן צחור, ב"כ המדינה – עו"ד מורן סילס מפרקליטות מחוז תל אביב]