רכב ששימש להברחה יישאר מחולט

עו"ד אליס אברמוביץ

ביום 21.3.16 הגיע מוסלח פואז למעבר הגבול נהר הירדן כשהוא נוהג ברכב מסוג מאזדה 5, הרשום על שמו. בבדיקה שנערכה על ידי פקידי המכס במעבר הגבול, נתגלו ברכב 9.05 ק"ג זהב, שלא הוצהר עליהם ולא שולם המכס בגינם. הזהב המוברח נוצק אל תבנית שדומה לוו גרירה, נצבע בצבע שחור, ונוקבו בו שני חורים כדי להבריג ולקשור אותו ברכב, כדי שהתבנית תראה כוו גרירה אמתי. באותו מעמד, נתפס הרכב וכן הזהב שנמצא בו, וכעבור מספר ימים הוציא המכס הודעה על חילוט הרכב מכוח סעיף 203(ג) לפקודת המכס, באשר הרכב שימש להברחת זהב.

מר פואז הגיש לבית משפט השלום בנצרת תביעה להחזרת הרכב המחולט, אשר כללה גם בקשה לסעד זמני, במסגרתו התבקש בית המשפט ליתן צו עשה זמני, אשר יורה לרשות המסים להשיב למבקש את רכבו, עד אשר תוכרע התביעה העיקרית.

במסגרת התביעה והבקשה נטען, כי הרכב לא שימש את המבקש לביצוע עבירה, אלא לצרכי תעבורה בלבד, כאשר לשיטתו לא בוצעה על ידו פעולה כלשהי המגיעה לכדי עבירה פלילית. עוד נטען בכתב התביעה, כי הרכב משמש ככלי תעבורה חיוני עבורו, שכן באמצעותו הוא מנייד את בנו הקטין אשר סובל ממחלת סכרת קשה וממחלות נוספות, שמצריכות מעקבים וטיפולם רפואיים שונים. המבקש הוסיף וטען בכתב התביעה, כי החלטת המכס בדבר חילוט הרכב הינה החלטה בלתי סבירה, שאינה מידתית, ואשר פוגעות קשות בקניינו.

מנגד, טענה רשות המסים בכתב הגנתה, בין היתר, כי מדובר ברכב אשר שימש את המבקש להברחת הזהב, כפי שהמבקש הודה בכך בעצמו בפני חוקריה במעמד תפיסת הרכב, כאשר באותה חקירה הוא אף הודה שאין המדובר בפעם ראשונה שבה הוא הבריח זהב מירדן לישראל. לטענתה, הרכב נתפס בהתאם לסעיף 203(ג) לפקודת המכס, שמעגן את סמכותה לחלט כלי הובלה שנעשה בהם שימוש לצורך הובלת טובין מוברחים. לטענתה, די היה באי הצהרת המבקש על ייבוא הזהב, אשר הוסתר בצורה של "וו" גרירה, כדי לראות בכך כהברחה וכעבירה על החוק, דבר שמקנה לה את הסמכות לתפוס ולחלט את הרכב שבו הוברח. נטל ההוכחה רובץ על המבקש, שעליו להראות כי יבוא הטובין היה כדין, ובזה, לטענתה, הוא לא עמד. רשות המסים הוסיפה וטענה, כי באיזון האינטרסים הנדרש, יש להקנות חשיבות רבה לאלמנט ההרתעה שמצדיק נקיטת סנקציית תפיסה וחילוט רכבים שבאמצעותם מבוצעת הברחת הטובין.

כבכל בקשה לסעד זמני, נדרש בית המשפט לבחון שניים: ראשית, את סיכויי ההצלחה בתביעה, ושנית, את מאזן הנוחות.

בענייננו, קבע בית המשפט כי טענת המבקש, לפיה לא נעברה על ידו כל עבירה, אינה מתיישבת עם חומר הראיות, ובכלל זה ההודעות שנגבו ממנו בזמן אמת והניסיון להסוות את הזהב בדמות וו גרירה. אלו מוכיחים כי המבקש ידע ידוע היטב כי הוא עוסק בהברחת זהב, ועל כן רשות המסים הייתה רשאית לחלט את הרכב.

באשר למאזן הנוחות נקבע, כי מעיון במסמכים הרפואיים שהוגשו לגבי בנו הקטין של המבקש עולה, כי תדירות היזקקותו לטיפולים רפואיים, אינה יוצרת רושם שעסקינן בקטין הנזקק לטיפולים ומעקבים רפואיים מתמידים שמצריך ניידות יום יומית, ועל כן גם מבחינת מאזן הנוחות אין מקום להיעתר לבקשה.

לסיום, קבע בית המשפט כי לאור האינטרס הציבורי במלחמות שמנהלת המדינה נגד הברחת סחורות, אין מקום להיעתר לבקשה גם משיקולי צדק ויושר.

המבקש חויב לשאת בהוצאות רשות המסים בסך של 3,000 ₪.

[תא (נצ') 8984-05-16 מוסלח פואז נ' מדינת ישראל משרד האוצר, החלטתו של כב' השופט יוסף סוהיל מיום 20.6.16. את המבקש ייצג עו"ד ג'רייס דחדולי, ואת המדינה ייצגה פרקליטות מחוז צפון).