על מעמדו של היבואן המקביל- התפתחויות אחרונות בפסיקה

 

בעת האחרונה התרבו מאוד המקרים בהם נעשה ניסיון מצד יבואן בלעדי למנוע באמצעים משפטיים מיבואן מקביל למכור את מרכולתו. בין המקרים אשר הגיעו לאחרונה לעיתונות ניתן למנות את המחלוקת המתוקשרת בין חברת פוקס לבין המשביר לצרכן בהקשר לניסיונותיה של חברת פוקס למנוע יבוא מקביל של המותג אמריקן איגל, אשר לא צלחו, וכן את פסק הדין אשר ניתן בימים אלו ממש, אשר נגע לתביעה אשר הוגשה על ידי חברת טומי הילפינגר העולמית, כנגד יבואן מקביל, אשר לטענתה הפר את סימנה הרשום.
פסק הדין המנחה בסוגית היבוא המקביל ניתן על ידי בית המשפט העליון ברע"א 317/89 ליבוביץ נ' א' את אליהו בע"מ, בו דן בית המשפט בתביעתו של מפיץ בלעדי של עטי פרקר, כנגד מפיץ לשעבר, אשר החל לייבא ביבוא מקביל את העטים. בית המשפט העליון דחה את תביעת המפיץ, תוך שהוא קובע כי אין ביכולתו של מפיץ בלעדי למנוע קיומו של יבוא מקביל. פסק דין מנחה נוסף בסוגיה זו הינו ע"א 471/70 גייגי נ' פזכים, אשר דן בתביעתו של יצרן זר כנגד מפיץ מקביל, אשר ביקש להפיץ בישראל מוצרים מקוריים, וזאת בטענה כי סימן המסחר הרשום מקנה לו את הזכות למנוע יבוא מקביל, המתחרה עם מפיציו הבלעדיים. בית המשפט העליון דחה את התביעה, תוך שהוא קובע כי רישום סימן מסחר אינו מקנה לבעל הסימן את הזכות למנוע יבוא של סחורה מקורית.
השילוב של שתי הלכות יסוד אלו הביא לתוצאה כי שורה של תביעות אשר הוגשו במהלך השנים על ידי יצרנים ומפיצים בלעדיים כנגד מפיצים מקבילים, נדחו על ידי בתי המשפט, תוך ההכרה בזכויותיהם של יבואנים מקבילים לשווק סחורה מקורית.
כך, בית המשפט המחוזי בחיפה דן בתביעה אשר הוגשה על ידי יצרן שואבי אבק, והסוכן הבלעדי שלו בישראל, כנגד מפיץ מקביל, וזאת בת"א (מחוזי חיפה) 1089/05 Dyson Limited נ' י. שלום בע"מ. היצרן טען כי המפיץ המקביל ביקש להפיץ בישראל שואבי אבק אשר לא היו מיועדים להפצה בישראל, ואשר היו נחותים אל מול הדגמים המאושרים לשיווק בישראל, כאשר פעולותיו עולות, בין היתר, גם לכדי הפרה של סימן המסחר. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת היצרן והמפיץ הבלעדי, תוך שהוא קובע כי לאחר שהיצרן מכר את תוצרתו לאחר, אין הוא יכול עוד לשלוט בשימוש או בשיווק המוצר. בכל הנוגע לטענה בדבר הפרת סימן מסחר, קבע בית המשפט כי מקום בו מפיץ מקביל מוכר סחורה מקורית, אין ביכולתו של בעל סימן המסחר למנוע את שיווקה.
תביעה דומה נדחתה לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי במחוז מרכז, בת.א 22009-10-11 בירמן עצים ופרזול בע"מ נ' ניסים פרגון מסחר (2000) בע"מ (פורסם בנבו). באותו מקרה, ביקש המפיץ הבלעדי לאסור על היבואן המקביל מלשווק מנגנוני מגירות מתוצרת גרמנית, בטענה כי פעולות המפיץ המקביל, אשר לטענתו תלש את קוד המוצר, גורמות לו לנזק, שכן הוא יאלץ לתת שירות תיקונים למנגנוני מגירות אשר אינם משווקים על ידו, וכן כי המפיץ המקביל מתעשר על חשבונו. בית המשפט המחוזי דחה את עמדת המפיץ הבלעדי, תוך שהוא חוזר על ההלכה לפיה כי אין למפיץ הבלעדי זכות למנוע קיומו של יבוא מקביל.
יחד עם זאת, בשני מקרים עלה בידי יצרנים ומפיצים בלעדיים למנוע או להגביל את האפשרות של מפיצים מקבילים מלשווק סחורה מקורית.
המקרה הראשון הינו ת.א 1171/97 Joop! Gmbh נ' כל פרפיום בע"מ, אשר דן בתביעה אשר הוגשה על ידי יצרנים כנגד מפיצים מקבילים של בשמים, אשר הקוד המוטבע עליהם הוסר, במטרה למנוע את זיהוי מקור הסחורה. היצרנים טענו כנגד המפיצים הבלעדיים, בין היתר, כי הפצת הבשמים מהם הוסר קוד הייצור עולה לכדי עוולת "גרם הפרת חוזה", שכן המפיצים המקבילים רכשו סחורה מספקים לגביהם הם ידעו כי הם קשורים בהסכמי הפצה טריטוריאליים האוסרים עליהם למכור את התוצרת מחוץ לשטחם, כאשר הסרת הקוד מהבשמים נעשתה במטרה להסתיר את זהות אותם מפיצים. בית המשפט קיבל את התביעה כנגד היבואנים המקבילים, תוך שהוא קובע כי יבוא הבשמים מהם הוסר הקידוד עולה לכדי גרם הפרת חוזה, שכן המפיץ המקביל רכש סחורה ביודעין שהמוכר אינו רשאי למכור אותה על פי התחייבות חוזית, וכי בעשותו כן, התעשר המפיץ המקביל על חשבון היצרנים הזרים.
המקרה השני הינו מקרה לגביו נתן בית משפט פסק דין בימים אלו ממש, וזאת בת.א (ת"א) 11296 09-10 TOMMY HILEFINGER LICENSING LLC ואח' נ' אלעד מנחם סויסה ואח'. התובעות, אשר הינן הבעלים של סימני המסחר “TOMMY HILFINGER” ו- “TOMMY” תבעו מפיץ מקביל של הסחורה, בין היתר, בטענה כי המפיץ המקביל ניהל את עסקו תוך הפרת סימני המסחר, שכן הוא הציג את בית העסק כקשור לתובעות, ופועל תחת חסותן, כאילו הוא היבואן הבלעדי. התנהלות זו באה לידי ביטוי  בעובדה כי המפיץ המקביל הציג את סימני המסחר בשלט בית העסק, כי התקרה והרצפות בבית העסק נצבעו בצבעו של המותג, בהפעלת אתר אינטרנט אשר חלק מכתובתו כללה את התיבה “tommy”, והרשימה ממשיכה.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, תוך שהוא קובע כי בעוד שאין מחלוקת כי קיימת זכות ליבואן מקביל להפיץ מוצרים מקוריים, אין המדובר בזכות בלתי מוגבלת, וכי השימוש של מפיץ מקביל בסימן מסחר צריך להיות כדין. בית המשפט קבע כי היה על היבואן המקביל לציין בפרסומיו כי הוא יבואן מקביל, ולא יבואן בלעדי, וכי אופן שיווק הסחורה על ידו, תוך שימוש נרחב בצבעי המותג ובסימן המסחר, נעשה במטרה לנצל שלא כדין את סימן המסחר.
כפי שניתן ללמוד מהאמור לעיל, סוגיית חוקיותו של יבוא מקביל טרם באה לסיומה, ויש בה התפתחויות חשובות. בעוד שההלכה היא כי אין לאסור קיומו של יבוא מקביל, ייתכנו מקרים בהם בתי המשפט יבקשו לאסור או להגביל יבוא מקביל, אשר אינו עולה בקנה אחד עם נורמות מסחריות מקובלות.