עלילותיו של רכב האספנות במכס

עו"ד אליס אברמוביץ, עו"ד אהוד קרונפלד
הגב' ריקי חסן ייבאה ארצה, בייבוא אישי, מארצות הברית, רכב אספנות מסוג מרצדס  SL380משנת ייצור 1983, בעלות מוצהרת של 4,000 $, אשר הגיע לנמל חיפה בסוף שנת 2013.

בסמוך לאחר שחרורו של הרכב מהמכס, ותשלום המסים על פי הערך המוצהר, הודיע המכס ליבואנית כי הצהרתה בעניין שווי הרכב אינה אמת, וכי ערכו של הרכב גבוה באופן משמעותי מהמוצהר על ידה בעת הייבוא. להחלטה זו צירף המכס חוות דעת שמאי, הקובעת כי ערך הרכב, לפי שוויו המוערך בישראל, לרבות רווח יבואן ומיסים, עומד לא פחות מ-125,945₪, כך שהגב' חסן נדרשה לשלם תוספת מסים בסך של 34,194₪.

הגב' חסן ערערה על הקביעה בפני ועדת הערר, וצירפה לערעורה חוות דעת שמאי נגדית, לפיה שווי הרכב בארצות הברית הוא 2,500$ בלבד. בנוסף, צירפה הגב' חסן גם דפי חשבון בנק, בהם פירוט הוצאות והכנסות מחשבון משותף שלה ושל בן זוגה, מהם עולה, לכאורה, כי העבירה לספק בחו"ל סך של 4,000$ בלבד.

ועדת הערר דחתה את הערר, ועל כן לא נותרה בידי הגב' חסן כל ברירה, אלא להגיש תביעה לבית משפט השלום בירושלים.

במסגרת התביעה, טענה הגב' חסן כי הצהרתה בדבר ערך הרכב והובלתו היא אמת, והצהרה זו צריכה להיות הבסיס לקביעת שיעור המס. על פי עמדתה, רק בהתקיימם של המקרים החריגים המופיעים בסעיפי המשנה של סעיף 132 לפקודת המכס, ובהעדר אפשרות לקבוע את המחיר ששולם בפועל על פי ההצהרה, קמה למכס הזכות לקבוע את ערכו של הרכב שלא על פי המוצהר על ידי היבואן.

המכס טען, מנגד, כי הגב' חסן הציגה לו גרסאות ומסמכים אשר העלו ספקות באשר לנסיבות מכירת הרכב, ודבר זה הוא שגרר פסילת עסקה והערכה מחדש. כך, למשל, צרפה הגב' חסן מסמך מאת המוכרת המעיד על מחיר העסקה כ- BILL OF SALE, פעמיים ובמספרי חשבוניות שונים, ולא כ- INVOCE כנדרש; חשבון ההובלה לא היה על שמה; במספר המיילים של הרכב צוין "0", דבר שאינו אפשרי, לכאורה, לאור היות הרכב רכב אספנות, ועוד.

בית המשפט התייחס, בפסק דינו, לפקודת המכס, לתקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי) ולנוהל ההערכה של המכס, וקבע כי לפי דינים אלו, השלב הראשון בעבודת המכס הוא בדיקת הצהרת הערך של מייבא טובין – ככל שההצהרה מוכחת להנחת דעתו של פקיד המכס, הרי שחישוב המיסים שעל המייבא לשלם, מבוסס על מחיר זה, ללא קשר לשווי הטובין בשוק. במסגרת זו, הדגיש בית המשפט כי בעוד שבעבר, נקודת המוצא הייתה כי שיעור המס ייקבע על פי שווי אובייקטיבי של הנכס, במנותק מהערך ששילם היבואן בפועל, הרי שהיום, בהתאם לסעיף 132(א) לפקודת המכס, שיעור המס נקבע לפי מחיר העסקה בפועל. לכן, רק במידה והערך נפסל עוברים לשלב השני, בו על המכס לערוך תחשיב, המבוסס על חוות דעת שמאית, לגבי שווי הרכב בשוק.

לאחר סקירה זו, הגיע בית המשפט למסקנה כי המכס אינו רשאי לפסול ערך של עסקה אך ורק מפני שישנו פער בין המחיר המוצהר ובין מחיר המחירון: "…הנתבעת הסתמכה יתר על המידה על הפער שנמצא בין הצהרת התובעת לבין מחירון הרכב בארצות הברית, זאת בניגוד לקריטריונים המפורשים, אשר אין בהם סמכות לפסילת הצהרת התובעת על ידי בדיקה והשוואה של הערך האובייקטיבי בשוק של הטובין. בסעיף 132(ב) לפקודה האמור ישנם תנאים המחריגים את קביעת שיעור המס על בסיס הצהרת התובעת, אך אין בהם תנאי של פער בין המחיר במחירון לבין הערך המוצהר על ידי מייבא הטובין… תקנה 2(ב) לתקנות המכס אמנם מורה כי הצהרת המייבא הטובין צריכה להיות מוכחת ל"הנחת דעתו של המנהל", כך שלכאורה אפשר לפרש זאת ככולל גם את הפער שבין ההצהרה לבין מחיר המחירון, אך שיקול הדעת של המנהל כבולה לתנאים והקריטריונים המופיעים בסעיפים הרלוונטיים בפקודת המכס ובתקנות המכס, שהובאו לעיל, והנעדרים תנאי אודות השוואה בין הצהרת מייבא הטובין לבין המחירונים… אמנם פער בין המחיר המוצהר לבין מחיר המחירון עשוי להוות סימן לכך כי הצהרת התובעת היא אינה אמת, דבר שיצדיק בדיקה מעמיקה יותר של מסמכי התובעת, אך פער, ככל שקיים, בשום מקרה אינו יכול להוות את הסיבה כשלעצמה לפסילת ההצהרה, כפי שטענה הנתבעת".

למרות האמור, נקבע בפסק הדין כי הגב' חסן לא עמדה בנטל להוכיח את אמיתות מסמכי ההצהרה, ובמיוחד חשודה העובדה שלא הציגה דפי חשבון בנק מהחשבון הפרטי שלה, אשר היה בהם כדי לשלול את האפשרות שהעבירה סכומים נוספים לספק הרכב בחו"ל מחשבון זה, להבדיל מהחשבון המשותף לה ולבן-זוגה.

בסופו של דבר נדחתה, אפוא, תביעתה של הגב' חסן, והיא חויבה לשלם למכס הוצאות משפט בסך 1,500 ₪, בנוסף לתוספת המס שנדרשה ממנה.

[ת"א (י-ם) 442-07-14 ריקי חסן נ' מנהל תחנת מכס חיפה, פסק דינו של כב' השופט גד ארנברג מיום 5.4.16. את החברה היבואנית ייצג עו"יעקב קסטל, ואת רשות המסים – עו"ד לינא סאלם].