עוקץ הסגרים

חברת יהודה פלדות בע"מ עוסקת בייצור פלדה לבנייה. בשנת 2013, רכשה החברה מספק סיני חומר מסוג פרו סיליקון (ברזל צורן) במשקל 200 טון שאותו צריך היה להוביל לישראל בהובלה ימית. ביום 15.10.13 הגיעה האנייה שעליה המכולות עם המטען לנמל אשדוד. לאחר פריקת המכולות מהאנייה, הן הועברו למחסני חברת מילניום אשדוד בע"מ, ושם הן אוחסנו במשך שלושה ימים, עד שחרורן לידי החברה. עם פתיחת המכולות, הוברר כי הן נעדרות סגרים מקוריים ו/או נושאות מספרי סגרים שאינם תואמים את מספרי הסגרים שבשטר המטען, ולאחר פתיחתן התברר כי המטען חסר, ובמקומו הוכנסו למכולות אבנים וסלעים. אין חולק כי מדובר בתרמית, וכי מאן דהו הטעין או החליף את מטען הברזל באבנים במשקל כבד חסרות ערך על מנת להטעות וליצור רושם של מכולות מלאות במטען המוזמן.
שווי המטען החסר עמד על 872,000 ₪, והחברה הגישה תביעה בסכום זה נגד חברת הביטוח הסינית שביטחה את המטען מטעם הספק הסיני; את המוביל הימי, חברת Mediterranean Shipping Company S.A; ואת המחסן, חברת מילניום אשדוד בע"מ. לאחר שכנגד חברת הביטוח הסינית ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ולאחר שחברת מילניום נמחקה מהתביעה – נותר בה רק המוביל הימי כנתבע יחיד שנגדו התנהל ההליך המשפטי.
טענת ההגנה של המוביל הימי הייתה, שהתביעה נגדה הוגשה בחוסר תום לב, שכן ברור לכל כי העוקץ בוצע על ידי הספק הסיני ולא על ידי אף אחד אחר. לטענת המוביל, "עוקץ" בהיקף זה, של ריקון מכולות מברזל והמכלת שקי אבנים ענקיים המלאים בסלעים תחתיהן, מהווה אופרציה שלא יכולה להתבצע כשהמטען על האנייה ו/או בחזקת המוביל הימי, והמקום היחיד בו יכולה להתרחש תרמית בסדר גודל כזה היא בטרם הגעת המטען להטענה בנמל, היינו בחצרי השולח. עוד נטען, בהקשר זה, כי ניסיונה של החברה לטעון, כי הסגרים איתם הגיעו המכולות לישראל אינם אותם סגרים בהן נסגרו המכולות בסין הוא חסר נפקות, שכן למוביל הימי אין מידע לגבי מספרי הסגרים. הספק הוא שממכיל וסוגר את המכולות בסגרים שברשותו, ממילא מששולח המטען הוא הנוכל אין משמעות למספרי הסגרים או חוסר התאמה בין מספריהים הנקובים בשטר המטען, לבין מספריהם שנמצאו בפועל עם פתיחתם בישראל.
בית המשפט דחה את טענת המוביל הימי, לפיה לא מוטלת עליו כל חובה לבדוק את מספרי הסגרים המופיעים בשטר המטען: "טענתה זו של הנתבעת בדבר היעדר חובה לבדוק את מספרי הסגרים ולהשוותם, הובאה ללא ביסוס נורמטיבי …  עמדתה אינה משכנעת ועומדת בניגוד לסעיף 11(3) לתנאים הכלליים של שטר המטען וכללי אמנת האג-וויסבי, אשר במסגרתה נקבע כי שטר מטען ישמש הוכחה לכאורה שהמוביל קיבל את הטובין כמפורט בשטר המטען וראו ספרו של ויליאם טטלי: MARINE CARGO CLAIMS (THIRD EDITION) עמ' 453   ועמ' 649 שאומר שאם המכולה הגיעה עם סגרים שונים מהמצוין בשטר המטען, הרי זה הוכחה לכאורה שהחוסר ארע שעה שהיה ברשות המוביל הימי". חרף קביעה זו, קבע בית המשפט כי עצם העובדה שהייתה אי התאמה במספרי הסגרים, אינה מנביעה אוטומטית את המסקנה, כי המוביל הימי הוא שנושא באחריות לחוסר: "עם זאת, אין בכך שלא בדקה והשוותה את מספרי הסגרים כדי לקבל את טענת התובעת לפיה ככל שיש שוני במספרי הסגרים יש להטיל את האחריות לחוסר על המוביל. התנאים קובעים כי על המוביל לבדוק וליתן הסבר בתום לב. מתן הסבר בתום לב או העברת נטל הוא דבר אחד. השתת אחריות וחיוב בנזק מניה וביה בגין אי התאמה במספרים הוא קפיצה לוגית שאינה מעוגנת בדין".
התביעה נדחתה, והחברה חוייבה לשלם למוביל הימי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ₪.