נדחתה תובענה ייצוגית בגין גביית תשלומי "כופר" מיבואני מזון

 

בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת רות רונן), דחה ביום שלישי (26.4.11) בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית. המדובר בתביעה בהיקף של כ-4.3 מליון ש"ח שהוגשה כנגד רשות המסים בטענה כי גבתה שלא כדין תשלומי "כופר" מציבור יבואני המזון, בגין אי הצגת אישורי/רישומי מזון מלאים ומפורטים במועד שחרורם של מוצרי מזון מפיקוח המכס.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
מזה מספר שנים דורש משרד הבריאות מכל יבואן של מוצרי מזון להגיש בקשה לרישום מוקדם ליבוא מזון, אשר מהווה תנאי בל יעבור ליבוא מוצרי המזון. לאחר ביצוע בדיקה, מעניק משרד הבריאות, באמצעות שירות המזון הארצי ליבואני המזון, אחד מן השניים: טופס "אישור יבוא מזון" ביחס למוצרים רגישים, או טופס "רישום יבוא מזון", ביחס למוצרי מזון שאינם רגישים. קבלת אישורים אלה מהווה תנאי מקדמי לייבוא מזון לישראל, ומעוגנת בנוהל פנימי של משרד הבריאות.
המבקשת, חברת בוגמה בע"מ, אשר בשנת 2008 ייבאה לישראל ממתקי שוקולד ממולאים, קיבלה טופס אישור יבוא מזון, אך מיד לאחר הגעת המשלוח לנמל אשדוד סירבו פקידי המכס להתיר את שחרור המשלוח, בטענה כי למבקשת לא היה טופס שכלל את כל תתי-הסוגים של ממתקי השוקולד שבמשלוח. משכך, החליטו פקידי המכס לחייבה בתשלום "כופר" בסך 3,830 ש"ח, בגין הפרה, כביכול, של דיני היבוא.
המבקשת טענה כי התניית יבוא המזון בהמצאת אישור משרד הבריאות פוגעת בחופש העיסוק של המבקשת, שכן יבואן אשר אינו עומד בדרישות משרד הבריאות לעניין המצאת אישורים/רישומים, אינו רשאי לייבא מזון לישראל ואינו רשאי לעסוק בייבוא מזון ובשיווקו. בהקשר זה חשוב לציין, כי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד חופש העיסוק דורשת, כתנאי לאישור הפגיעה בחופש העיסוק, כי הפגיעה תיעשה בחוק או על פי הסמכה מפורשת בחוק.
לטענת המבקשת, החיוב בקבלת האישורים הנ"ל נעשה שלא על-פי הסמכה מפורשת בפקודת היבוא והיצוא, שכן לא קיימת למשרד הבריאות הסמכה מפורשת בפקודה לדרוש אישור/רישום יבוא מזון כתנאי ליבוא מוצרי מזון. בהיעדר הסמכה מפורשת לדרוש אישור מסוג זה כתנאי ליבוא המזון, הרי שאין סמכות חוקית להטיל חיוב כספי או "כופר" בגין אי הצגת אישור כנדרש.
מנגד, טענה המדינה, כי התביעה אינה מתאימה להתברר כתביעה ייצוגית, לאור סכום התביעה הגבוה. עוד נטען, כי אין מדובר ב"תשלום חובה" שבגינו ניתן להגיש תביעה ייצוגית נגד רשות מנהלית, אלא בתשלום שנועד לשמש תחליף להליך פלילי. לגופו של עניין, טענה המדינה כי התניית ייבוא בהנפקת אישור מוקדם למוצר המיובא מעוגנת בהוראות חקיקה ראשית. כמו כן, טענה המדינה כי הוראות הנוהל אינן פוגעות בחופש העיסוק שכן הזכות לחופש העיסוק אינה כוללת את הזכות ליבוא מזון שיש בו כדי לסכן את בריאות הציבור.