מתי "עניין" של בעל שליטה בעסקה חריגה יחייב אישור מיוחד של בעלי המניות בחברה ציבורית

עו"ד איתן שמואלי

בפסק דין מרתק שניתן לאחרונה בעניין חברת צמיחה אינווסטמנט האוס בע"מ (להלן: "צמיחה") נדרשה השופטת רות רונן מהמחלקה הכלכלית של ביהמ"ש המחוזי לתרחיש שכיח אך מאתגר במידה רבה, בהליך אישור עסקאות בחברות ציבוריות אשר לבעל השליטה יש "עניין אישי" בהן.

בניגוד להליך אישור עסקאות רגילות בחברה, עסקה חריגה המקיימת "עניין אישי" אצל בעל השליטה  מחייבת אישור מיוחד דרך המנגנון המשולש הקבוע בחוק החברות, לפיו תאושר העסקה ע"י וועדת דירקטוריון, וועדת הביקורת ובאסיפה הכללית ע"י רוב מקרב בעלי מניות שאין להם עניין בעסקה. המדובר בתביעה נגזרת שהוגשה מטעם בעל מניות בצמיחה ביחס לעסקה אשר לטענתו מהווה עסקה חריגה שלא אושרה במנגנון המשולש, במסגרתה השקיעה צמיחה סכום של 20 מיליון ₪ בחברת שמן משאבי נפט וגז בע"מ (להלן: "שמן") בקידוח נפט. החיפוש אחר אחראים להשקעה בהחלט ברור, מאחר וכל סכום ההשקעה בשמן ירד לטמיון. טענתו של בעל מניות הייתה, כי לבעלי השליטה והדירקטורים בצמיחה היה עניין אישי בעסקה, מאחר שבעלי המניות בצמיחה הם גם בעלי מניות בחברת אולטרה אקוויטי בע"מ (להלן: "אולטרה")- חברה אשר מחזיקה במניות שמן דרך חברות שבבעלותה.

עיקרו של פסק הדין, נסב סביב שאלת קיומו של אותו "עניין אישי" אצל אותם בעלי שליטה, תוך שימוש במבחן ה"זיקה העודפת" הקיימת לאותו בעל שליטה בנושא ההחלטה, ועוצמתה של זיקה זו.

נקבע כי על מנת לחשב "זיקה עודפת", יש לבצע חישוב אריתמטי בין האינטרס של בעל השליטה בחברה עצמה, לבין האינטרס הנוגד. השאלה הרלוונטית היא מהי התועלת שחברת אולטרה עשויה להפיק מעסקת שמן כבעלת מניות בשמן, והאם היא עולה על הסיכון שאליו חשופה אולטרה כבעלת שליטה בצמיחה כתוצאה מעסקה זו. בהינתן שמדובר באינטרסים כלכליים בלבד, התשובה לשאלה זו תהא חישובית מתמטית, ולכן גם מוחלטת.

נקבע כי היות ואחזקותיה של אולטרה בשמן היו בשיעור של 2% בלבד, אזי אין ספק כי הנזק של אולטרה כבעלת שליטה בצמיחה כתוצאה מההשקעה בשמן, עולה באופן משמעותי ביותר, בנסיבות רגילות, על התועלת האפשרית שתפיק אולטרה כתוצאה מהשקעה זו כבעלת מניות בשמן. משכך לא נמצא שהיה לאולטרה זיקה עודפת או "עניין אישי" המצריך את השימוש במנגנון האישור המשולש.

עם זאת, ביהמ"ש קבע כי שימוש במבחן "הזיקה העודפת" מוגבל למצבים בהם העניין האישי הלכאורי נשוא המחלוקת מבוסס על אינטרס כלכלי בלבד. הסיבה לכך, היא שלא ניתן לאמוד בצורה כמותית וכוללת את ה"זיקה העודפת" במצבים בהם האינטרס הפרטי של בעל העניין אינו אינטרס כלכלי גרידא (למשל אינטרס של מוניטין, שם טוב, בני משפחה).