מי נושא בנזקים שנגרמו לסחורה מיובאת בעת בדיקה פיסית במכס?

בימים אלה (27.3.11) קיבל בית משפט השלום נצרת את תביעתו של יבואן נגד חברת עמילות מכס בגין נזקים שנגרמו לטובין מיובאים בעת בדיקתם על ידי רשות המכס (ת"א 2922-10-08 זיאד טאהא נ' משרד האוצר/אגף המכס והמע"מ ואח'). בית המשפט קבע כי חברת עמילות המכס אחראית כלפי היבואן בגין נזקים שנגרמו לטובין במהלך בדיקתם על ידי המכס, וכי קבלן הבדיקות אחראי כלפי עמיל המכס באופן חלקי.
העובדות:
התובע, מר זיאד טאהא, ביקש לייבא ארצה מכולה ובה צעצועים שנרכשו בסין. בבדיקה מקדמית של המכולה בנמל אשדוד עלה חשד שהיא מכילה טובין המפרים זכויות יוצרים וטובין אסורים ביבוא, ובדיקה מקיפה אימתה את החשדות שכן נתגלו בה צעצועים המפרים לכאורה זכויות יוצרים או סימנים מסחריים ("באטמן" ו"ספיידרמן"), צעצועים האסורים בייבוא (כדורי פלסטיק לרובי צעצוע) וטובין שלא הוצהר עליהם (אופניים חשמליים, קסדות ומעיל רוכבים). התובע הפקיד סכום של 1,500 ₪ ככופר ולאחר סיום הבדיקה שוחררה המכולה למעט הטובין החשודים שצוינו לעיל.
לטענת התובע, כאשר פתח את המכולה לאחר שחרורה, נוכח כי תכולת המכולה ניזוקה באופן חמור במהלך הבדיקות שבוצעו במכולה ושניכרו בה חסרים. להערכתו (שנתמכה בהערכת שמאי) הנזק הכולל שנגרם לו עומד על סך של יותר מ- 26,000 ₪ לא כולל מע"מ. בנוסף, התובע טען כי שילם ביתר סכומים לעמיל המכס, בסך של כ 30,000 ₪ וכי הוא זכאי לפיצויים בסך 20,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לו, הפסד רווחים ונסיעות. על כן הגיש התובע תביעה נגד המדינה – משרד האוצר/אגף המכס והמע"מ, ונגד חברת ח. כספי נכסים וניהול 2000 בע"מ אשר סיפקה לו שירותי עמילות מכס. בתגובה לכתב התביעה, הגישה חברת ח. כספי הודעת צד ג' לחברת י.ק. שירותים ימיים בע"מ, אשר עובדיה הם שביצעו את פריקת הסחורה מהמכולה לטובת הבדיקות השונות שעברו הטובין.
לאחר שנשמעו הראיות בהליך ביקש התובע מבית המשפט לדחות את תביעתו נגד המדינה. בית המשפט קיבל את בקשת התובע והתביעה המשיכה נגד ח. כספי וי.ק. שירותים ימיים.
פסק דינו של בית המשפט
בית המשפט קבע כי לא הייתה לתובע אפשרות ממשית לפקח על הבדיקות שנעשו במכולה, וכי עמיל המכס מטעם הנתבעת היה אמור לייצג את אינטרס היבואן בעת בדיקת המכולה. מכך גם נובע, כי היכולת של התובע להוכיח כיצד נגרם הנזק לטובין הינה מוגבלת ביותר, שכן מידע זה נתון בידי הנתבעת וי.ק. שירותים ימיים, והרי היה לאחרונות אינטרס שלא לדווח ולא לתעד את דרך היווצרות הנזקים למקרה שיוחזקו אחראיות בגינם. בית המשפט קבע כי במקרה כזה בו אין לתובע יכולת ממשית להוכיח את תביעתו שכן המידע הרלוונטי נמצא ברשות הצד שכנגד, אין להכביד עימו בדרישות הראייתיות, וזאת במיוחד כאשר הוכח הנזק שנגרם. בית המשפט קיבל את עדות התובע לפיה הטובין הועמסו על המכולה בנמל המוצא ללא פגע, ושלל טענה כי יתכן שהטובין ניזוקו במהלך ההובלה הימית, שכן חוות דעת השמאי בדבר הנזק שנגרם לטובין תיארה במפורש חתכים וקרעים אשר נגרמו לטובין מסכין או כלי חד אחד – מה שלא סביר שיקרה במהלך ההובלה הימית. אדרבא, לו היה הנזק נגרם במהלך ההובלה הימית היו הנתבעת או רשות המכס מגלות את הדבר בעת פתיחת המכולה לראשונה. מבחינה נורמטיבית קבע בית המשפט כי על הנתבעת ועל הצד השלישי הייתה מוטלת אחריות לטובין הן מכוח חוק חוזה קבלנות והן מכוח חוק השומרים. על כן, בית המשפט הטיל על הנתבעת ועל הצד השלישי את האחריות לנזקים שנגרמו לסחורת התובע, כאשר נקבע שעמיל המכס ישא ב 30% מגובה הנזק וקבלן הבדיקות ישא ב 70% מגובה הנזק. את התביעות לפיצוי בגין החסרים, הפסד הרווחים והנסיעות דחה בית המשפט לאחר שלא הוכחו כנדרש, אולם כן נפסקו לתובע פיצויים בסך 3,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לו.
בית המשפט חייב את עמיל המכס בהוצאות ושכ"ט עו"ד בגובה 10,000 ₪ ואת קבלן הבדיקות לשלם לעמיל המכס הוצאות ושכ"ט עו"ד בגובה 6,000 ₪.
לא צוינו בפסק הדין שמות ב"כ הצדדים.