מיהו הלקוח של מחסן הערובה?

עו"ד דייב זיתון, עו"ד אליס אברמוביץ
בנובמבר 2014 דיווחנו על בעלים של מחסן ערובה, חברת לוגיסטיקר בונדד (1998) בע"מ, שהתקשרה בהסכם עם חברת השילוח ועמילות המכס, חיים נתנאל בע"מ. במסגרת ההסכם, העניקה לוגיסטיקר בונדד ללקוחות חיים נתנאל שירותי אחסנה לטובין וסחורה מיובאים, וכן שירותים נלווים. הדבר נעשה באופן שחברת נתנאל חייבה את לקוחותיה בדמי האחסנה, והעבירה ללוגיסטיקר את התמורה החוזית בגין השירותים, כך שללוגיסטיקר לא היה כל קשר עם לקוחותיה של נתנאל, ובהנהלת החשבונות שלה נוהלה כל ההתחשבנות עם נתנאל בכרטיס אחד מרוכז על שמה, ולא על שם לקוחותיה.

אחד הלקוחות הללו, חברת שארכת דאל אלוטניה ללתגארה בע"מ, הפסיק לפתע לשלם לחיים נתנאל את חיובי האחסנה, וכתוצאה מכך חדלה גם חיים נתנאל לשלם ללוגיסטיקר, כך שנוצר בכרטיסה בספרי לוגיסטיקר חוב בגין דמי אחסנה. חברת לוגיסטיקר הגישה, אפוא, תביעה נגד חברת נתנאל, ותבעה ממנה את דמי האחסנה, בסכום נומינלי של כ-257,000 ₪.

להגנתה, טענה חברת נתנאל כי אחסון הטובין נעשה במסגרת ההתקשרות ישירה של לוגיסטיקר עם חברת דאל, ואילו חברת נתנאל שימשה כצינור להעברת הכספים בלבד.

בית משפט השלום קבע, שחברת דאל הייתה, למעשה, לקוח משותף של לוגיסטיקר ושל נתנאל, כאשר הקשר החוזי בין לוגיסטיקר ובין נתנאל אינו מתייחס לאפשרות שלקוח הקצה לא ישלם עבור השירותים שקיבל. נפסק, אם כן, שלו הנושא היה עולה בצורה מפורשת על ידי מי מהצדדים בתחילת ההתקשרות, יש להניח הייתה העסקה מגובה בבטוחות מסוימות. "עצימת העיניים" על ידי שני הצדדים הובילה את בית המשפט למסקנה, שיש לחלק את הנזק שנגרם בין שניהם. הצדדים לא התייחסו לאפשרות של חלוקה ולא הביאו טענות לעניין זה, ולכן החליט בית המשפט לפסוק על דרך האומדן ועל בסיס חלוקת האחריות הנראית לו צודקת, וקבע כי חברת נתנאל תשלום ללוגיסטיקר 40% מסכום החוב, לאחר קיזוז של עמלה בסך 10%, ובסך הכל סך של 92,530 ₪, כשהוא משוערך משנת 2007 ועד התשלום בפועל.

גם לוגיסטיקר וגם חיים נתנאל לא הסכימו עם פסק הדין, והגישו ערעורים נגדיים לבית המשפט המחוזי. לוגיסטיקר טענה כי בית המשפט שלערעור אינו מתבקש להתערב בממצאים העובדתיים של בית משפט השלום, אולם היה מקום להגיע – על בסיס אותם ממצאים עובדתיים – לתוצאה שונה: זאת, שכן למרות שנקבע, כי קיימת יריבות ישירה בין לוגיסטיקר ונתנאל, וסכום החוב הוכח, הגיע בית משפט השלום למסקנה כי מדובר ב"לקוח משותף", אשר שני הצדדים צריכים לשאת באחריות בשל כך שלא התייחסו בהסכם ביניהם לאפשרות שאותו "לקוח משותף" לא ישלם ללוגיסטיקר את חובו. נטען, כי לא הועלתה כלל בבית משפט קמא טענה כי דאל היא "לקוח משותף", לא הובאו ראיות לכך וגם לא הייתה אפשרות לסתור טענה זו, שכאמור כלל לא הועלתה. גם לא נטען, כי שני הצדדים "התרשלו" ועל כן עליהם לחלוק את האחריות וממילא, לאור הממצאים העובדתיים שהוכחו והתקבלו בבית משפט קמא, ניתן היה להגיע רק למסקנה אחת ולפיה דין התביעה להתקבל במלואה. נתנאל טענה, מנגד, כי לא ניתן היה להגיע למסקנה לפיה הצעת המחיר יצרה חוזה בין לוגיסטיקר ובינה, כי סכום החוב לא הוכח וכי היה מקום לדחות את התביעה במלואה.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של לוגיסטיקר, ודחה את הערעור הנגדי של נתנאל, תוך שהוא קובע כי יש לראות בנתנאל את הלקוח החב בגין שירותי האחסון. נקבע, כי "אף לא אחד מהצדדים העלה טענה עובדתית או משפטית ולפיה חברת דאל היתה "לקוח משותף" של שני הצדדים. אף לא אחד מהצדדים העלה טענה ולפיה הצד שכנגד התרשל בכך שבהסכם לא התבקשו בטוחות או לא נכתב כיצד תחולק האחריות במקרה שחברת דאל לא תעמוד במלוא התשלומים. בית משפט רשאי אמנם להעלות טענות משפטיות מיוזמתו אך עליו לאפשר לצדדים להידרש לטענות אלו, ולתת להם הזדמנות לטעון בעניין… הנושא הועלה לראשונה מיוזמתו של בית משפט בפסק הדין עצמו. צודקת לוגיסטיקר בטענתה ולפיה אם אכן הצעת המחיר התגבשה לכלל הסכם מחייב (כפי שקבע בית משפט קמא), אזי משקיימת יתרת חוב (אשר הוכחה – כפי שקבע בית משפט קמא), על הנתבעת – כצד להסכם לשלם את יתרת החוב… התייחסות להצעת המחיר כאל הסכם מחייב, מחייבת מסקנה ולפיה הצד אשר קיבל שירותי אחסון ולא שילם בעדם, צריך לשלם בגינם. הצד להסכם היא הנתבעת ועל כן עליה לשלם את יתרת החוב נשוא התביעה."

חיים נתנאל חויבה, אפוא, לשלם ללוגיסטיקר סך של 275,850 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית משנת 2007, וכן בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסך של 20,000 ₪.

[ע"א (ת"א) 41199-01-15 לוגיסטיקר בונדד (1998) בע"מ נ' חיים נתנאל בע'מ, פסק דינה של כב' השופטת אביגיל כהן מיום 1.11.15. את לוגיסטיקר ייצגו עוה"ד ספי שמש ושרי נוסנוביץ-רץ, ואת חיים נתנאל ייצגו עוה"ד אורי פנטילט וארנון שצמן].