מארס טורקי

עו"ד דייב זיתון, עו"ד אליס אברמוביץ
יצרנית משטחי הקוורץ, חברת אבן קיסר, ביקשה לייבא מטורקיה מטען של קוורץ, בשווי 700,000 ₪. המטען הוטען על האנייה Chronis בטורקיה ביום 25.8.111, אולם במהלך ההפלגה אירעה תקלה חמורה במנוע האנייה, שבעקבותיה הוכרז "היזק כללי" (General Average ׂ) והאנייה נגררה חזרה לטורקיה. המטען נשאר בתוך האנייה במשך כמה חודשים, עד אשר נפרק ממנה על אדמת טורקיה ביום 9.2.12, ובעת הפריקה הוא נמצא ניזוק, ולמעשה מעולם לא הגיע לידי הנשגר, חברת אבן קיסר.

חברת הביטוח מנורה, אשר ביטחה את המטען בביטוח ימי, שילמה למבוטחתה את תגמולי הביטוח, ולאחר מכן הגישה תביעת שיבוב נגד גורמים שונים בשרשרת ההובלה. בין היתר, תבעה מנורה את חברת הספנות הטורקית YAPI KREDI FINANSAL KIRALAMA, ולאחר שקיבלה מבית המשפט היתר מתאים – המציאה לה את כתב התביעה לחו"ל.

לאחר קבלת כתב התביעה לידיה, ביקשה החברה הטורקית להביא למחיקת התביעה כנגדה. במסגרת בקשה שהגישה לבית המשפט, טענה כי היא אינה רשומה בשטר המטען כבעלת האנייה, אינה עוסקת בספנות כל עיקר, וכל מעורבותה הייתה בכך שהשתתפה במימון רכישת האנייה על ידי גוף אחר. לפיכך, טענה החברה הטורקית, אין כל יריבות – חוזית או נזיקית – בין חברת מנורה, שנכנסה בנעלי המבוטח, ובינה.

בנוסף לטענת חוסר היריבות, העלתה החברה הטורקית טענות נוספות, לפיהן אין לבית המשפט בישראל סמכות לדון בתביעה נגדה, וזאת הן מפני שבשטר המטען מופיעה תניית שיפוט ייחודית, המקנה לבית המשפט בטורקיה את סמכות השיפוט, והן מפני שישראל אינה הפורום הנאות.

חברת מנורה טענה, בתגובה, כי על פי האתר למרשם כלי שייט, שתדפיס אינטרנטי ממנו הוצג לבית המשפט, החברה הטורקית הייתה רשומה בתקופה הרלוונטית לתקופה כבעלים של האנייה, וכי ככזו, היא אחראית חוזית ונזיקית לנזק שנגרם למבוטח, שכן על בעל אנייה מוטלת מחויבות בסיסית לדאוג לתקינות האנייה, על מנת שהמטען יובל ליעדו בשלום. סעיף 1 לכללי האג-ויסבי, אשר אומצו בדין הישראלי במסגרת פקודת הובלת טובין בים, קובעים כי גם בעל האנייה ייחשב למוביל, ומכאן שלרישום על גבי שטר המטען אין כל רלוונטיות, ולמנורה עילת תביעה טובה נגד החברה הטורקית על סמך המרשם שהוצג לבדו.

בתשובה לכך, טענה החברה הטורקית כי אתר האינטרנט שממנו הופק תדפיס הבעלות באנייה אינו מהווה מקור רשמי, אלא מאגר מידע המפרסם כל מידע הנמסר לו על ידי גופים פרטיים או ציבוריים, ועל כן אינו משמש ראיה לכך שהחברה הטורקית אכן הייתה הבעלים של האנייה. לטענתה, האנייה הפליגה תחת דגל גיאורגי, ולכן המרשם היחיד בו רשומה באופן נכון הבעלות, הוא מרשם כלי השיט של מדינת גיאורגיה.

בית המשפט פסק כי אפילו יש ממש בטענת החברה הטורקית לעניין מרשם הבעלות באנייה, תוקפו של המרשם ואופן הרישום בו הוא עניין אותו יש לברר בישיבת הוכחות, ולא במסגרת הליך סף. מכיוון שבשלב המקדמי הנוכחי, די בכך שהתובעת – מנורה – מעלה קיומה של עילת תביעה אפשרית, אין מקום למחוק את התביעה על הסף.

אשר לסמכות הדיון בתביעה, פסק בית המשפט כי על ענייננו חלה תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, המקנה לבית משפט בישראל סמכות שיפוט על נתבע זר בתביעה על הפרת חוזה בתחום המדינה. נקבע, כי "הואיל ומקום המסירה המיועד של התובעים היה בתחומי מדינת ישראל, הרי את החוזה צריך היה לקיים בתחום המדינה. לענייננו, אין נפקא מינה כי החוזה נעשה מעבר לים וכי ההפרה, אם קרתה, הייתה אף היא מעבר לים. כיוון שמקום המסירה המיועד הוא בתחומיה של מדינת ישראל, יש בכך כדי להקים סמכות לבית המשפט בישראל."

לאחר מכן, בחן בית המשפט את שטר המטען, והגיע למסקנה כי תניית השיפוט, כפי שנוסחה (as enacted in the country of shipment) אינה ייחודית, במובן זה שהיא אינה שוללת  את סמכות השיפוט של בתי משפט במדינות אחרות, ביניהם בית המשפט בישראל.

לסיום, דחה בית המשפט גם את הטענה בדבר נאותות הפורום: "בענייננו, כל אחד אחד משני הצדדים מנה טענותיו מפני מה הזיקות מוליכות לבית המשפט התואם את עמדתו. המבקשת גרסה, כפי שפורט לעיל, כי הזיקות מובילות לבית המשפט בטורקיה במיוחד נוכח מקום ההעמסה. המשיבה גרסה, כפי שפורט לעיל, כי הזיקות מובילות לבית המשפט בישראל במיוחד לאור המקום שהיה מיועד למסירת הסחורה. נראה, כי בענייננו, ישנן זיקות הן לבית המשפט דכאן והן לבית המשפט דהתם. המבחן אינו מכריע באופן חד משמעי סמכות לבית המשפט בטורקיה דווקא. הדין והאפשרויות מוליכות גם לעבר בית המשפט בישראל במידה שאינה פחותה מכך."

לפיכך, נדחתה בקשת החברה הטורקית במלואה, והיא חויבה בהוצאות משפט לטובת מנורה בסך של 2,000 ₪.

[תא (ת"א) 8860-02-13 YAPI KREDI FINANSAL KIRALAMA נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, החלטתה של כב' השופטת נועה גרוסמן מיום 26.11.15. מנורה יוצגה על ידי עוה"ד יואב שפיגלר, והחברה הטורקית יוצגה על ידי עוה"ד דוד פרידלנד]