לראות את האור

עו"ד דייב זיתון, עו"ד אליס אברמוביץ
חברת יוסף חיים (יבוא ושיווק) בע"מ ייבאה מנורה קומפקטית וקלת משקל מדגם ATL 192, הכוללת שתי שורות צמודות של נורות לד. למנורה אין ידית אחיזה ייעודית, אך ניתן לאחוז בה ולהחזיקה בקלות בשל רוחבה ועובייה, ויש לה סוללה פנימית, המאפשרת לה פעולה רצופה של מספר שעות, וטעינתה מתבצעת באמצעות כבל חשמל סטנדרטי המתחבר לשקע חשמל בקיר. למנורה יש מפסק בעל שלושה מצבי הפעלה: כבוי, הדלקת שורת נורות לד אחת או הדלקת שתי שורות נורות לד. במצבי ההפעלה המדליקים את הנורות טמונה פונקציה נוספת: כאשר כבל הטעינה מחובר לחשמל, האור כבה, ברגע שכבל הטעינה מוצא מן השקע או במקרה שיש הפסקת חשמל, הנורות נדלקות באופן אוטומטי בהתאם למצב המפסק, פונקציה זו הופכת את המנורה לתאורת חרום. לאור תכונותיה, סיווגה אותה החברה בפרט 85.13-1000 לצו תעריף המכס, שעניינו "מנורות חשמליות מיטלטלות המתוכננות לפעול באמצעות מקור אנרגיה שלהן…", שהנו פטור ממכס.
בין החברה ובין בית המכס אשדוד נתגלעה מחלוקת בנוגע לסיוג המנורות, אשר הגיעה לפתחו של בית משפט השלום בחיפה: לעמדת המעריך הראשי בבית המכס "למרות שניתן לנייד מנורות מהסוג נשוא המחלוקת ממקום למקום, אין לסווגם בפרט 85.13 מכיוון שאינן מהסוג המוחזק ביד", וסיווגן הנכון הוא בפרט 95.04, כ"מנורות ומיתאמי תאורה, לרבות זרקורים מסוג SEARCHLIGHTS AND SPOTLIGHTS וחלקיהם", שהנו פרט החייב במכס, וזאת מפני שעל פי דברי ההסבר של בריסל, הגדרת המונח "מנורה מיטלטלת" שבפרט 85.13 מתייחסת לנורות שתוכננו או עוצבו להיות מוחזקות ביד או על גוף האדם, ועל כן, לעמדת המכס, עליהן להיות מצוידות בידית אחיזה, בעוד שלמנורה נשוא המחלוקת אין ידית כזו. בנוסף לכך, טען המכס כי באתר היצרן מוגדרת המנורה ככזו המיועדת לתליה על הקיר, או כתאורת קיר פנימית, ותיאור זה עונה על דווקא על פרט 94.05. לפיכך, לטענת המכס, גם אם יש התאמה חלקית של המנורה לפרט 85.13, עדיין התאמתה לפרט 94.05 טובה יותר ולכן יש להעדיף התאמה זו. בעקבות עמדת הסיווג של המכס, נאלצה החברה לסווג את המנורה בפרט החייב, ולשלם את תוספת המכס אגב מחאה.
בית המשפט פסק בתביעה ללא שמיעת ראיות, אך לאחר שקיבל לידיו כמוצג את המנורה נשוא המחלוקת, וקבע כי "מבחן האדם הסביר, מבחן ההיגיון, מבחן המציאות, מדובר במנורה קלה וקומפקטית, נוחה לנשיאה ביד ואשר ניתן לראותה גם כמנורה ניידת…. לא דברי ההסבר ולא לשון הצו ופרט 85.13 לתוספת דורשים בהכרח קיומה של ידית אחיזה. על פי דברי ההסבר, מנורה ניידת היא כזו רק אם (ONLYׂ ) תוכננה/עוצבה להיות מוחזקת ביד או על גוף האדם, התרשמותי מהמנורה כי היא כזו, מדובר במנורה פשוטה וזולה ולפעמים הגאונות שבעיצוב ובתכנון נעוצה בפשטותם, מידותיה, משקלה ומיקום המתג של המנורה כפי שתואר לעיל מעידים על כך שהיא תוכננה ועוצבה להיות מוחזקת (גם) ביד, לא פחות ממנורות "עם ידית" ולמעשה הרבה יותר". אשר להגדרות ותיאור היצרן, קבע בית המשפט כי "מדובר במוצר סיני זול על כל המשתמע מכך, אין זה מפליא לגלות שקיים פער בין הגדרות המוצר באתר היצרן ולבין ההגדרות על גבי האריזה ברם בעניין זה יש להעדיף בכל מקרה את ההגדרות והתיאור שעל האריזה שכן אלה ההגדרות והתיאור בהן נתקל הצרכן בעת שהוא בוחן את המוצר בחנות לפני קנייתו ובביתו לאחר הקניה ולפני השימוש, היצרן והיבואן מחויבים לתיאור זה (ולא למה שרשום באתר האינטרנט שרוב האוכלוסייה והקונים הפוטנציאליים לא יגיעו אליו, לא באופן יזום וכנראה לא בכלל ובפרט שהמנורה נמכרת תחת מספר שמות מותגים וכאשר על האריזה אין שם מלא של היצרן אלה ראשי תיבות שמהם לא ניתן בשום אופן לאתר את שם היצרן או אתר האינטרנט שלו)."
לאור זאת התקבלה התביעה, ובית המכס אשדוד חויב להשיב לחברה את סכומי המכס ששולמו על ידה אגב מחאה בעקבות שינוי הסיווג.
[תא"מ 7483-01-15 יוסף חיים (יבוא ושיווק) בע"מ נ' מדינת ישראל, פסק דינו של כב' השופט אהרון שדה מיום 10.3.16. את החברה היבואנית ייצג עוה"ד ת. קלדרון, ואת רשות המסים – פרקליטות מחוז חיפה].