טראמפ, סנדרס והייצוא הישראלי לארצות הברית

עו"ד אליס אברמוביץ
קשה למצוא קווי דמיון בין סנדרס לטראמפ. ברני סנדרס, הסוציאליסט, מבטיח לחלק המון כסף לכולם ומנופף באצבעו נגד ה"מיליונרים בוול-סטריט". דונלד טראמפ, הקפיטליסט, מפנה את אצבעו אל עבר "הטרוריסטים המוסלמים" ו"המהגרים הבלתי חוקיים". אבל בנושא אחד הם מסכימים לגמרי: חייבים לשנות את מדיניות הסחר של ארצות הברית.
סנדרס מתנגד כבר שנים לכל הסכמי הסחר של ארצות הברית. הוא נגד גלובליזציה. הוא נגד החברות הגדולות. הוא נגד העשירים. טראמפ, לעומתו, מוחה על כך שלארצות הברית יש מאזן סחר שלילי מול סין, יפן, מקסיקו ומדינות אחרות, וסבור שארצות הברית חתמה על הסכמי סחר המשחקים לרעתה. לכן, שניהם מדברים על השוואת תנאים, דהיינו הטלת מכסים על הייבוא לארצות הברית, כשסנדרס מצרף גם תביעה להשוואת תנאי העסקה (כלומר, להפוך את העובדים הסינים או המקסיקנים ליקרים יותר ולתחרותיים פחות בהשוואה לעובדים האמריקנים).
סיכוייו של סנדרס להפוך למועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות קלושים, אבל טראמפ הוא סיפור אחר. סיכוייו לזכות במועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות טובים. אם ייבחר לנשיא, תהיה יכולתו להשפיע על מדיניות המטבע בסין או ביפן מוגבלת למדי. גם האפשרויות שיעמדו לרשותו לכפות על הסינים או המקסיקנים להעלות את שכר העבודה במידה ניכרת תהיינה מצומצמות. הפעולה היחידה שהוא יוכל לבצע באופן מידי, במהירות ובאופן חריף, היא העלאת מכסים על הייבוא לארצות הברית.
הניסיון בתחום זה כאוב. בשנת 1930, נוכח המשבר הכלכלי המתעצם, הוחל בארצות הברית חוק המכסים של סמוט והאולי, שהעלה לרמה ממוצעת של כ-60% את המכסים על שורה ארוכה של מוצרי יבוא. החוק הוביל מדינות אחרות להטיל מכסי תגמול נגדיים, ובעקבות זאת התרחשה קריסה בייבוא ובייצוא האמריקני, שירד באופן דרמטי בעשרות אחוזים, ולקריסה בסחר העולמי. באירופה, הייתה להתרסקות הייצוא השפעה חמורה במיוחד, במיוחד על אוסטריה וגרמניה, שניצבו על סף עליית משטרים פשיסטיים. חוק המכסים של סמוט והאולי היה, אפוא, לאבן דרך חשובה בתחום מדיניות המכסים. תוצאותיו הרות האסון הובילו את ארצות הברית למאמץ מתמשך לביטול תוקפו באמצעות הסכמי סחר בילטרליים. אחרי המלחמה, הודגש המאמץ לסגת ממדיניות של חומות סחר באמצעות הסכמי ברטון-וודס, הקמת ארגון הסחר הבינלאומי וכינון הסכמי גאא"ט, שהיה לדגם שעליו התבססו הסכמי סחר עתידיים ברוב מדינות העולם.
במשך שנים, אימצה ארצות הברית מדיניות של מכסים נמוכים, וזאת גם כשהמדינות שסחרו עמה הטילו מכסים גבוהים יותר. מדיניות זו התבססה על רעיון כלכלי פשוט: כאשר מדינה מטילה מכסים גבוהים, היא מענישה את תושבי המדינה, הנדרשים לקנות מוצרים מקומיים במחירים גבוהים, ומפחיתה את היעילות והתחרותיות של התעשייה המקומית. אם המוצרים המוגנים במכס גם מיוצאים, נהנים תושבי המדינה שבה המכסים נמוכים יותר מסבסוד המוצרים שהם קונים, על חשבונו של משלם המסים במדינה שבה יש חומות מכס. על העיקרון הזה עמדו כלכלנים כמו אדם סמית' כבר לפני מאתיים שנים. דונלד טראמפ וברני סנדרס שכחו אותו. הטלת מכסים על הייבוא האמריקני עלולה להוביל – ממש כמו בשנות השלושים – להטלת מכסים במדינות אחרות. התוצאה עלולה להיות הרת אסון לייבוא, לייצוא ולסחר העולמי, ובאופן המובהק והחמור מכל במדינות כמו ישראל, שבהן לייבוא ולייצוא תפקיד חשוב מאוד. נותר רק להחזיק אצבעות שמדובר רק בסיסמאות בחירות, שכן יישום מדיניות כזו בפועל עלול להיות מסוכן.
*הכותבת היא שותפה במחלקת מיסוי עקיף וסחר חוץ, במשרד עורכי הדין איתן, מהולל & שדות