חוקיות הטלת מכס שונה על בסיס מין הצרכן

בימים אלה (3.7.08) ניתנה החלטה על ידי בית הדין לסחר בינלאומי בארה"ב (Totes-Isotoner Corp. V. United States), שעסקה בשאלה מעניינת: האם ניתן להפלות בשיעורי המכס על הבסיס המיני של קהל היעד (צרכני המוצר).

 

עובדות המקרה:

חברת Totes עוסקת ביבוא כפפות מעור המיועדות לגברים. החברה טענה בפני בית הדין בארה"ב כי הכפפות המיובאות על ידה לארה"ב מסווגות בפרט 42.03-2930 בארה"ב, שכותרתו: "כפפות מעור לגברים", ושיעור המכס בפרט זה הינו 14%, בעוד שיעור המכס בפרט 42.03-2940, שכותרתו: "כפפות לאנשים אחרים", הינו נמוך יותר, ועומד רק על 12.6%.
החברה טענה בפני בית הדין כי מדובר באפלייה אסורה על רקע מין, אשר נוגדת את חוקת ארה"ב, וביקשה לתקוף את שיקול הדעת של ממשלת ארה"ב בקביעת שיעורי המכס על טובין מיובאים.
ממשלת ארה"ב טענה כי מדובר בשאלה פוליטית הנוגעת לסחר בין מדינות, אשר אין לבית המשפט סמכות לדון בה. ממשלת ארה"ב הוסיפה וטענה כי כאשר היא קובעת פרטי מכס, לעיתים הדבר נעשה כתוצאה ממשא ומתן עם מדינות אחרות, ועל כן, מדובר בסוגייה פוליטית.
בית הדין בארה"ב דחה את טענת ממשלת ארה"ב וקבע כי התביעה אינה עוסקת בשיקול דעתו של הנשיא או הקונגרס בשאלת מדיניות סחר בינלאומי, כי אם בשאלה האם הטלת מכס שונה על בסיס מין סותרת את החוקה, אם לאו.
לאחר שנדחתה טענתה הראשונה בעניין סמכות בית הדין, טענה הממשלה כי החברה כלל לא הופלתה מאחר וכל יבואני הכפפות לגברים שילמו בתקופה הרלוונטית מכס בשיעור של 14%. בנוסף, טענה הממשלה כי המכס מוטל על מוצרים ולא על אנשים- ולכן לא קיימת כל אפלייה על בסיס מין.
בית הדין דחה גם טענות אלו וקבע כי לכאורה מתקיימת אפלייה.
לגופו של עניין, קבע בית הדין כי על מנת שתביעת החברה תתקבל, עליה להוכיח כי הממשלה נקטה באפלייה אסורה על בסיס מין ללא הצדקה ראויה, כלומר – שהאפלייה אינה משרתת שום אינטרס ממשלתי לגיטימי. בית הדין ציין כי החברה לא פירטה בתביעתה טיעון עובדתי המדגים כי הממשלה התכוונה להפלות בקביעת שיעורי מכס שונים לכפפות לגברים לעומת כפפות לנשים.
בית הדין ציין כי היה על החברה להוכיח כי נטל המס הגבוה המוטל על כפפות לגברים פוגע באוכלוסיית הגברים ומפלה אותן לעומת הנשים, והחברה לא הצליחה להוכיח זאת. בית הדין הוסיף וציין כי אף אם לכאורה קיימת אפלייה במיסוי ביבוא, אין כל ערובה כי הכפפות שישלמו מכס כמיועדות לגברים, ייובאו דווקא על ידי גברים או שייעשה בהם שימוש רק על ידי גברים ולכן הדבר מחליש את טענת האפלייה.
בסופו של דבר, קבע בית הדין כי טענת האפלייה האסורה לא הוכחה ודחה את התביעה.

 

הערות:
בישראל, פרט המכס 42.03 שונה לחלוטין, ולא קיימת בו אבחנה על בסיס מין. פרט 42.03-2100 שכותרתו "כפפות עור שתוכננו במיוחד לשימוש בספורט", מטיל מכס בשיעור 10%; פרט 42.03-2910, שכותרתו: "כפפות עור המיוחדות להגנתם ולבטחונם של העובדים בתעשייה ובחרושת, מטיל מכס בשיעור 12%; פרט מכס 42.03-2990, שכותרתו: "כפפות עור אחרות", מטיל מכס בשיעור של 10%, אך לא פחות מ-0.43 ש"ח לזוג כפפות;
יחד עם זאת, בפרקים 61 ו-62 לצו תעריף המכס בישראל ובפרקים נוספים העוסקים בטקסטיל, קיימת אבחנה על בסיס מין.
פרט 61.01 עוסק במעילים סרוגים לגברים או ילדים, בעוד פרט 61.02 עוסק במעילים סרוגים לנשים וילדות. פרט 61.03 עוסק בחליפות ומכנסיים לגברים וילדים, בעוד פרט 61.04 עוסק בחליפות ומכנסיים לנשים וילדות, וישנן גם דוגמאות נוספות. באופן כללי, חשוב לציין כי שיעורי המכס המוטלים בפרטים אלו זהים (12%) ועל כן לא יכולה לקום טענת אפלייה.
חרף זאת, ביבוא טקסטיל מירדן, בהתאם להסכם הסחר שבין ישראל וירדן, נמצאה על ידינו אפשרות לקיום אפלייה שמקורה במין קהל היעד של המוצר.
פרט 61.07-1900 עוסק ב: "תחתונים מחומרי טקסטיל אחרים לגברים או ילדים". פרט 61.08-1900 עוסק ב: "תחתוניות לנשים או ילדות מחמרי טקסטיל אחרים". המכס המוטל בשני פרטים אלו הינו 12%, אך בהתאם לתוספת השישית לצו תעריף המכס, העוסקת בהפחתות מכס בשיעור 100% ביבוא מירדן, יבוא תחתונים לגברים בפרט 61.07-1900 יהיה פטור ממכס, בעוד יבוא תחתוניות לנשים בפרט 61.08-1900 יהנה מהפחתת מכס הדרגתית בין השנים 2005-2010.