חברת דואר ישראל תפצה לקוחה בגין אובדן טבעת שנשלחה בדואר רשום

 

בימים אלה (27.8.09) ניתן פסק דין על ידי בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (השופטת ר. זוכוביצקי, ת.ק. 2257/09 בסטקר יערית נ' חברת דואר ישראל בע"מ), שבמסגרתו נתקבלה באופן חלקי תביעה לפיצוי בגין טבעת שאבדה, לאחר שנשלחה על ידי בעליה באמצעות דואר ישראל ובדואר רשום.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
בעלת הטבעת שלחה בדואר רשום טבעת יהלומים בשווי 3,400 ש"ח במעטפה שאליה צורפו מספר מסמכים לבדיקה לנמען בטבריה. על המעטפה נרשם רק שם הרחוב ועיר היעד, ללא מספר בית, ללא שם חנות או שם אדם אליו היתה מיועדת המעטפה. בחלוף כשלושה שבועות, המעטפה חזרה אל בעליה כשבצידה האחורי הודבקה פתקית צהובה ובה צויינה סיבת אי המסירה: "מען בלתי מספיק". בעלת הטבעת פתחה את המעטפה רק לאחר שנמסרה לה, ולא בנוכחות נציג הדואר, ונדהמה לגלות שכל המסמכים אשר היו במעטפה נותרו בה אך הטבעת לא נמצאה במעטפה. בעלת הטבעת עדכנה מיידית את דואר ישראל במתרחש, אך זו האחרונה השיבה כי אינה אחראית לאובדן הטבעת.
בעלת הטבעת ביקשה לחייב את דואר ישראל להחזיר לה את שווי הטבעת כערכה היום, בתוספת הוצאות ופיצוי בגין עוגמת נפש, ובסך הכל תבעה סך של 16,000 ש"ח. לטענת הדואר, מדובר במשלוח ללא ביטוח, ובמידה ויוכח הנזק, סכום הפיצוי המקסימלי הינו 561 ש"ח, וזאת על פי תקנות רשות הדואר העוסקות בהיקף אחריות הדואר למשלוח פנים ארצי. עוד נטען כי המעטפה הוחזרה לבעליה כשהיא תקינה וסגורה, וכי במעמד מסירת המעטפה לבעליה לא הייתה לה כל הסתייגות בכל הנוגע לתכולת דבר הדואר, ולכן היא אינה זכאית לפיצוי.
החלטתו של בית המשפט:
בית המשפט הזכיר כי חוק רשות הדואר מצמצם את היקף אחריות הדואר. בית המשפט הדגיש כי הרחבת אחריותו של גוף ציבורי עלולה להוביל למצב שבו חברת דואר ישראל תאלץ להעלות את תעריפיה ובכך לפגוע באוכלוסיה חלשה שלא תוכל להרשות לעצמה להשתמש בשירותי הדואר. עם זאת, קבע בית המשפט כי הוא מאמין לטענת בעלת הטבעת, לפיה שלחה טבעת במעטפה באמצעות דואר ישראל, והמעטפה הוחזרה לה ללא הטבעת. נפסק כי בעלת הטבעת נהגה ברשלנות שכן רשמה מען לקוי ביותר, לא ביטחה את המשלוח, לא פתחה את המעטפה בנוכחות פקיד הדואר ולא הגישה תלונה במשטרה בגין גניבת הטבעת. זאת ועוד, על פי דבריה, יכולה הייתה במגע יד חיצוני להבחין האם הטבעת נמצאת המעטפה עוד כאשר עמדה מול פקיד הדואר. בית המשפט קבע כי למרות רשלנותה, התנהגותה מצביעה על נאיביות ותמימות ולאו דווקא על רצון לתבוע פיצוי במרמה. לבסוף, נפסק לטובת בעלת הטבעת פיצוי בסך 561 ש"ח, בתוספת החזר אגרת התביעה בסך 160 ש"ח.