ועוד על פסילת תעודות העדפה בדיעבד

עו"ד אביגדור דורות
 

בשבוע שעבר פורסם כאן מאמר תחת הכותרת "כשהטבת המכס נשללת", בו נידונה הסיטואציה ממנה חוששים יבואנים רבים, בה מסמך העדפה אשר הוגש על ידם למכס, ואשר בזכותו ניתן פטור מתשלום מכס על פי הסכם סחר חופשי עליו חתומה ישראל, נשלל על ידי רשויות המס בדיעבד. כפי שצוין במאמר, שלילת מסמך העדפה מביאה לתוצאה כי היבואן יידרש לשלם לרשות המס גירענות בגין סכומי המכס אשר לא שולמו על ידו במהלך השנים, אשר לעיתים יכולים להגיע לסכומים נכבדים.

במאמר הובאה הצעתה של עו"ד קרן לוי חפץ כיצד על היבואנים לכלכל את צעדיהם לאור האפשרות להתרחשותה של סיטואציה שכזו, כאשר המחברת הציעה ליבואנים לתמחר את המוצר שלהם "כאילו לא ניתנה להם הטבת המכס על מנת שלא ימצאו עצמם מאוחר יותר בפני שוקת שבורה".

לעניות דעתו של כותב מאמר זה, הצעתה של עו"ד לוי חפץ, עם כל הכבוד, אינה מעשית, וזאת מהטעם הפשוט שלו היה ביכולתם של יבואנים להעלות את מחירי המוצרים שלהם בשיעורים של 6%-12% (הוא שיעור המכס בצו התעריף), אזי הם היו עושים זאת מלכתחילה, ללא קשר לקיומו של מסמך העדפה. האמת הפשוטה היא, שמחירי המכירה של המוצרים המיובאים מוכתבים לרוב על ידי כוחות השוק, כאשר היבואן נאלץ "ליישר קו" עם מחירים אלו, או למצוא עצמו מחוץ לשוק.

יבואנים המייבאים מוצרים אירופאיים ללא מכס, נאלצים לרוב להתחרות עם מוצרים מארצות המזרח הרחוק, שהינם זולים יותר, אך חייבים במכס. אם יבואנים אלה יעלו את מחירי המכירה בארץ, תוך התעלמות מעלות המכס שנחסכה מהם עקב הפטור שבהסכם עם האיחוד האירופי, הם יתקשו מאוד להתחרות במוצרים המתחרים, שמקורם בסין או במדינות נוספות, עימן אין לישראל הסכמי סחר חופשי.

יחד עם זאת, אין להקל ראש באפשרות כי מסמך העדפה עלול להיפסל בדיעבד, וקיימים כלים אחרים, מלבד העלאת מחירים גורפת, באמצעותם יכול יבואן לנסות ולהגן על עצמו מפני התרחשות שכזו.

אפשרות ראשונה היא קבלת אישור מוקדם מרשויות המכס בארץ היצוא אודות תקפות מסמך העדפה, טרם יבוא הטובין. כך, באיחוד האירופי קיימתפרוצדורה מסודרת לקבלת מידע מוקדם מחייב בנושא מקור, הקרויהBinding Origin Information (BOI). בהתאם לפרוצדורה זו, BOIמונפק על ידי רשויות המכסבמדינה המייצאת לאחר קבלת בקשה בכתב, והינו בתוקף לרוב לשלוש שנים, וזאת בתנאי שלא חל שינוי בטובין או בנסיבות נשוא הבקשה. לאור אמור, יש ביכולתו של יבואן ישראלי לבקש מהיצואן כי יפנה לקבלת תעודה שכזו, וכי יציג לו את התעודה (תוך שמירת העתק של האישור), ועל ידי כך, לצמצם כמעט לחלוטין את הסיכון לפסילה בדיעבד של התעודה.

בהסכם עם מדינות מרקוסור, בדומה לאיחוד האירופי, רשויות המכס במדינה המייצאת חותמות על תעודות המקור לפי בקשה בכתב שהוגשה על ידי היצואן. לאור האמור, ניתן יהיה לפנות בבקשה למידע מוקדם לרשויות במדינה המייצאת.

יחד עם זאת, חשוב לציין כי אפשרות זו אינה ישימה בהתייחס ליבואנים אשר אינם רוכשים את הטובין ישירות מהיצרן הזר, אלא מסוחרים (דילרים). היות והקניה אינה מיצרן הטובין, אלא מגופים מסחריים אשר לעיתים קרובותרוכשים את הטובין מגופים מסחריים אחרים, אשר גם הם אינם קשורים ליצרן, אין לגופים אלו כל אפשרות מעשית לקבל אישור בכתב מרשויות המכס אודות מעמד המקור של הטובין.

במצבים כגון אלו פתוחה בפני היבואן אפשרות אחרת, אשר הועלתה על ידי בית המשפט העליון בע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מדינת ישראל, והיא כי הוא יקבל התחייבות חוזית מהספק הזר לשיפוי, במקרה בו תעודת המקור אשר תסופק על ידו תישלל על ידי רשויות המס. יחד עם זאת, חשוב לציין כי גם אפשרות זו אינה תמיד מעשית, שכן קבלת הסכמת הספק הזר לחתום על התחייבות שכזו מוטלת בספק רב.

לסיכום מאמר זה, יבואן המבקש להסתמך על תעודות העדפה נוטל על עצמו סיכון, אותו הוא יוכל לגדר באמצעות קבלת אישור מוקדם בכתב מרשויות המס בארץ היצוא, או התחייבות חוזית מספק הסחורה לשיפוי במקרים של פסילת מקור. כפי שצוין לעיל, אפשרויות אלו אינן מושלמות, אולם יש בהם בכדי להקטין מעט את הסיכון לו חשוף היבואן.