התקבלה תביעת יבואן נגד המכס ביחס למיסוי מקלחונים

 

לאחרונה (31.1.10) ניתן פסק דין על ידי בית משפט השלום בתל-אביב (השופט מנחם קליין, ת.א. 11986/08סניטק מוצרי אמבטיה בע"מ נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ), במסגרתו קיבל בית המשפט תביעה של יבואן מקלחונים נגד המכס, תוך שהוא מקבל את עמדת הסיווג של היבואן ביחס למקלחונים.
עובדות המקרה וטענות הצדדים: חברת סניטק מוצרי אמבטיה (היבואן) עוסקת ביבוא מקלחונים מזכוכית שלהם מסגרות אלומיניום. בין היבואן לבין המכס התעוררה מחלוקת סיווג: היבואן סבר כי הסיווג הנכון של המקלחונים הוא בפרט 76.10-9039 לצו תעריף המכס, שכותרתו: "מבנים מחמרן (אלומיניום)- שהותקנה בהם זכוכית", פרט החייב במכס בשיעור של 10%. המכס סבר כי הסיווג הנכון של המקלחונים הוא בפרט 70.20-0030, שכותרתו: "מבנים מזכוכית", פרט החייב במכס בשיעור של 12%. היבואן טען כי פרט המכס "מבנים מאלומיניום שהותקנה בהם זכוכית" מתאר את הטובין במלואם, כאשר פרט המכס "מבנים מזכוכית" מתאר רק חלקית את הטובין. מנגד, טען המכס כי הזכוכית מעניקה לטובין את אופיים העיקרי (לפי משקל, ערך, וכו') ולכן יש לסווג את הטובין לפי הפרט העוסק בזכוכית. המכס טען בנוסף כי הטובין אינם עונים להגדרה של "מבנים מאלומיניום" משום שאם יש בהם מבנה, הוא עשוי מזכוכית ורק היסוד שלו עשוי מאלומיניום, ולכן, נטען כי לא ניתן לסווג את המקלחונים בפרט לו טען היבואן.
פסק דינו של בית המשפט: בית המשפט קבע כי החומר ממנו עשויים הטובין אינו הגורם המכריע לשאלת הסיווג, כי אם דווקא הפונקציה אותה ממלאים הטובין. בית המשפט קבע כי סוכן המכס של היבואן, אשר העיד בבית המשפט, עשה עליו רושם אמין ומקצועי ביותר. בית המשפט ציין כי המכס בחר להביא לעדות מהנדס טקסטיל, ולא מהנדס טכני שתחום התמחותו קרוב יותר לאביזרים מורכבי חמרן וזכוכית, והדבר עומד לחובתו של המכס. עוד נפסק כי העד מטעם המכס איננו מי שבדק בפועל את המקלחונים נשוא התביעה, והוא אינו מי שאסף בפועל את המידע, וגם עובדות אלה עומדות לרועץ לרשות המכס. בית המשפט הוסיף וקבע גם הגורם שבדק בפועל את המקלחונים מטעם המכס עשה זאת באופן מדגמי לפי קטלוג, בעוד סוכן המכס של היבואן העיד כי דרך עבודתו בהכנת רשימונים היא לראות את הטובין עצמם טרם סיווגם. בית המשפט הוסיף וקבע כי פרט המכס לו טוען היבואן, שכותרתו "מבנים מחמרן שהותקנה בהם זכוכית", הינו מפורט ועדיף על פני סיווג בפרט לו טוענת המדינה, שכותרתו "מבנים מזכוכית". בית המשפט אימץ את טענות היבואן ולפיהן פרט המכס לו הוא טוען כולל את כל מרכיבי המקלחון, ואילו פרט המכס לו טוענת המדינה כולל את מרכיב הזכוכית בלבד ואינו כולל כלל את מרכיב האלומיניום (וזאת גם אם הזכוכית היא המאפיין העיקרי בטובין). בית המשפט הוסיף וקבע כי אף על פי מבחן השכר הישר, פרשנות היבואן הינה הנכונה יותר בכדי לסווג את הטובין. בית המשפט ציין כי מרכיב החמרן במקלחונים הוא דומיננטי, מטרתו לשמש כמסילות או כצירים או כתומכות במקלחון לפתיחתו, לסגירתו, לייצובו ועיצובו.

בנוסף, צוין כי על רכיב האלומיניום להיות עמיד בפני חמצון ומשכך עליו להיות דווקא ממתכת כמו חמרן, בעל רמת חימצון נמוכה. לעומת זאת, הזכוכית אינה מרכיב דומיננטי כחמרן במקלחון וניתן למצוא לה תחליפים, כמו לוחות פלסטיים או מחומר אחר. בית המשפט הוסיף וקבע גם כי דווקא החמרן הינו המרכיב העיקרי במקלחון. בסופו של דבר, תביעת היבואן התקבלה על כל רכיביה, ורשות המכס חויבה בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 18,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
היבואן יוצג בבית המשפט ע"י עו"ד ערן בלומנטל. המדינה יוצגה ע"י פרקליטות מחוז ת"א-אזרחי.
הערות: בית המשפט קיבל את התביעה מבלי לדון בשתי סוגיות חשובות: הראשונה, נושא ההתיישנות ביחס לרשימונים שמועד שחרורם קדם לשלושה חודשים, והשניה, נושא מכירת המוצרים ללא גלגול המס על הלקוחות.