השבת מסי יבוא בגין טובין שנגנבו ממחסן רשוי

 

אתמול (20.7.10) ניתן פסק-דין על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, (ע"א 5952/07 מסוף 207 בע"מ ואח' נ' חברת שרכאת יאמכו ללתג'אריה אלעאמה ואח'), הדן בטובין שנגנבו ממחסן רשוי לאחר התרתם במחשב ובטרם הוצאו הטובין, ובו עסק בית המשפט בפרשנות הסעיפים בפקודת המכס העוסקים בהשבת מסים ששולמו על טובין שנגנבו ממחסן רשוי.
העובדות וטענות הצדדים:
המערערת הינה חברה המפעילה מסוף מטענים בנמל אשדוד שהוא מחסן רשוי כמשמעו בפקודת המכס. חברת "שרכאת יאמכו ללתג'אריה אלעאמה" (להלן: "המשיבה 1") העוסקת בשיווק סיגריות בשטחי הרשות הפלסטינאית, ייבאה שתי מכולות של סיגריות. לאחר תשלום מסי היבוא על ידי המשיבה 1, פורקו המכולות והועברו למחסני המערערת. לאחר בדיקת הטובין, ניתן אישור על ידי פקיד המכס להתרתם ושחרורם לצריכה. באותו היום, לאחר רישום התרת הטובין במחשבי הרשות, נגנבנו הטובין ממחסני המערערת. לפיכך, פנתה המשיבה 1 לגובה המכס בבקשה להשבת מסי היבוא אשר שולמו, וזאת מכוח סעיף 150(1) לפקודה. לאור דחיית בקשתה של המשיבה 1 להשבת המסים על ידי המכס וסירובה של המערערת לשלם לחברה פיצויים בגין הנזקים שאירעו, הגישה המשיבה 1 לבית המשפט המחוזי תביעה נגד רשות המסים ונגד המערערת וחברת הביטוח "הפניקס" בה היא מבוטחת. בית המשפט המחוזי התמקד בשאלה המרכזית האם תנאי סעיף 150(1) לפקודה התמלאו, באופן בו על המכס להשיב את מסי היבוא ששולמו בגין הטובין. בית המשפט, פסק כי אין לחייב את המכס בהשבת מסי היבוא היות ולא מתקיימים כל תנאיו המצטברים של סעיף 150(1) לפקודה. לגישת בית המשפט, בעת הגניבה הטובין לא היו תחת פיקוחו של המכס שכן, מעשה הגזל בוצע לאחר התרת הטובין. עם זאת, קבע בית המשפט כי המערערת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה והתרשלה ביחס לטובין, ומשכך חבה היא בנזקי המשיבה 1, וביניהם, תשלום מסי היבוא שהמשיבה 1 שילמה למכס. לאור האמור, הגישו המשיבה 1 והמערערת ערעור על פסיקת בית המשפט קמא. בערעורה, טענה המשיבה 1 כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו כי פיקוח המכס תם עם מתן ההתרה וכי יש לפרש את הביטוי "אבדן הטובין" שבסעיף 150(1), באופן בו יכלול אף מקרה של גניבה. אף המערערת הסתמכה על טענות המשיבה 1 והוסיפה כי כל עוד הטובין נמצאים במחסן רשוי, כמשמעו לפי הפקודה, הם נתונים לפיקוח המכס. נוסף על האמור, טענה המערערת כי בית המשפט שגה בכך שלא התייחס לאמור בסעיף 92 לפקודה, לפיו במקרה של אבדן רשאי המכס להשיב את מסי היבוא.
פסק-הדין בערעור על ידי בית המשפט העליון
בית המשפט העליון, אימץ את פסיקת בית המשפט קמא ודחה את הערעור. במסגרת הערעור, התמקד בית המשפט העליון בשני סעיפים עיקריים בפקודה, כלדקמן: ראשית, דן בית המשפט בסעיף 150(1) לפקודה, לפיו רשאי המנהל להשיב תשלום מכס בגין טובין אשר אבדו, הושמדו, ניזוקו, או נעזבו לרשות המכס בין בעודם בפיקוחו ובין אם לפי כן, ובלבד שהתביעה להחזר המסים תוגש בטרם סולקו הטובין מפיקוח רשות המכס. בית המשפט נמנע מלהכריע בשאלה האם הטובין הגנובים נשואי התביעה, הינם בגדר "טובין שאבדו" כמשמעם בסעיף הנ"ל. אף בשאלה האם "טובין גנובים" נכנסים להגדרתם של "טובין מסולקים", כמשמעם בסיפא של הסעיף, בחר בית המשפט שלא להכריע, אלא עורר ספק מסוים לגבי הגדרתם של טובין גנובים כטובין מסולקים. אשר על כן, פסיקתו של בית המשפט הוכרעה באמצעות הדיון בסעיפים 93 ו-92 לפקודה. סעיף 92 מתיר למנהל להשיב מכס ששולם על טובין בהתקיים 3 תנאים מצטברים: האחד, על הטובין להיות מאוחסנים או שנרשמו להחסנה, או נרשמו להחסנה או למסירה מן המחסן, התנאי השני מדבר על טובין שאבדו או הושמדו מחמת מאורע שלא ניתן למנוע. התנאי השלישי מתייחס למיקום הטובין מבחינה כרונולוגית , קרי החל מהיותם של הטובין באוניה ועד החסנתם. מאחר והטובין נגנבו לאחר שנרשמו כהלכה למסירתם, סעיף זה לא חל בעניינו. עם זאת, סעיף 93, הדומה לסעיף 92 בכל תנאיו, מרחיב את התנאי השלישי ואת ציר הזמן המתייחס למיקום של הטובין מבחינה כרונולוגית וקובע כי גם מקום בו הטובין הושמדו/אבדו בעת מסירתם מהמחסן, ניתן לבקש את השבת המכס ששולם. בית המשפט, כאמור, בחר שלא להכריע בשאלה האם "גניבה" הינה בהגדרת "אבדן", ופסק, כי היות והמערערת הפרה את חובת הזהירות שלה והתרשלה ביחס לשמירה על הטובין, בכך שהשאירה את המכולות ללא פיקוח, לא הציבה מצלמות במעגל סגור לפיקוח ולא בדקה כראוי את התעודות המזויפות אשר הוצגו בפניה ובאמצעותם ניתן אישור לשחרור הטובין מהמחסן, היא חבה בנזיקין כלפי המשיבה 1, וברור כי גניבת הטובין במקרה דנן הינה בגדר מאורע אשר ניתן היה למנוע. אשר על כן, תנאיי סעיף 93 לא התקיימו ולא נמצא מקום לחייב את המכס בהשבת המסים, כמפורט לעיל.
השופט י' עמית, באמרת אגב שאינה מחייבת, הוסיף כי הטובין עוברים הלכה למעשה לרשות היבואן עם רישום ההתרה, וזאת בהיקש לסעיף 8(א) לחוק המכר הקובע , כי מסירת הממכר תהא בהעמדת הממכר לרשות הקונה. לדידו, סעיפים 92 ו-93 מזכירים את נוסח סעיף 2(ב) לחוק השומרים, לפיו שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא ניתן לחזותן מראש ולא ניתן למנען, ורמז כי אחריותה של המערערת, בדומה לשומר שכר, הינה כמעט אחריות מוחלטת.

 

בסופו של יום, דחה בית המשפט העליון את הערעור והשאיר על כנו את החלטת בית המשפט קמא.
המערערות יוצגו על ידי עו"ד אילן אורלי ועו"ד טלי לאור, המשיבה 1 יוצגה על ידי הח"מ ועו"ד שירית נקר ממשרד שדות ושות' והמדינה יוצגה על ידי עו"ד יורם הירשברג.