הממונה על הרשות לפעילות עסקית בישראל?

ב-18 ביולי 2017 פרסמה הרשות להגבלים עסקיים תזכיר להערות הציבור להצעה לתיקון חוק ההגבלים העסקיים. במסגרת התיקון, מוענקת לממונה על הרשות הסמכות "לתת הוראות ליבואן המורשה", כדי למנוע מצב בו זה יפעל לפגוע בתחרות מצד יבוא מקביל. הצעת החוק נועדה, לפי דברי ההסבר לתיקון, למנוע סיכול של יבוא מקביל, דבר ש"עלול לפגוע משמעותית בתחרות ובצרכן" ולהפחית את הריכוזיות. בפועל, עם זאת, עלולה הצעת החוק דווקא להגביר את הריכוזיות, ולהפחית את התחרות.

יבוא מקביל הוא מצב שבו לצד היבואן הבלעדי או הרשמי של מוצר מסוים פועלים גופים נוספים, המייבאים את המוצר הזה גם הם. גופים אלו, בניגוד ליבואן הרשמי, לא קיבלו מהיצרן הזר זכות לייבא את מוצריו (במסגרת הסכם הפצה בלעדי, למשל) והם רוכשים אותם בדרך עקיפה, לדוגמה באמצעות סיטונאים בחו"ל, שקנו את המוצרים מהיצרן.

יבוא מקביל הוא תהליך טבעי, שהתקיים תמיד ובכל המקומות. אפשר לדמותו למעין 'שסתום לחץ', המונע מיבואן רשמי לגבות מחירים גבוהים מדי על המוצרים שהוא מייבא.

מדינת ישראל הפגינה בעבר גישה עוינת למדי ליבוא מקביל, ובמקרים לא מעטים הלכו רשויות המדינה יד ביד עם יבואנים רשמיים, בהטלת מגבלות רגולטוריות וביורוקרטיות על יבוא מקביל. בתי המשפט, לעומת זאת, נקטו עמדה שונה, כפי שעולה למשל מפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין מחסן היבואן נגד טומי הילפיגר, בו נקבע כי יבוא מקביל למדינת ישראל הוא לא רק מותר, אלא גם חיוני ורצוי.

ואכן, התוצאות בשטח מלמדות כי התועלת לצרכן מיבוא מקביל היא רבה. כך, לדוגמה, היבוא המקביל של קפה ג'ייקובס משנת 2015 הוביל לצניחה מסחררת במחיר בו מוצע הקפה לצרכן, מ-34.90 ש"ח ל-19.90 ₪, והירידה במחיר ג'ייקובס גררה אחריה ירידה גם במוצרי מותגי הקפה הנמס האחרים. בדומה לכך, מארז רביעייה של להבי ג'ילט פיוז'ן ביבוא מקביל נמכר ב-45 ש"ח במקום ב-70 ש"ח, ומחיר תחבושות היגייניות של אולווייז ירד ב-28% בעקבות היבוא המקביל – מ-26.90 ש"ח ל-14.10 ש"ח. ירידה דומה אירעה בשלל מוצרים אחרים, בהם נעליים, מוצרים לתינוקות, ועוד.

היבואנים הרשמיים אינם מאושרים מהמצב הזה, ופועלים כדי להציב מכשולים על דרכו של הייבוא המקביל, באמצעות הפעלת היצרנית, או, לחילופין, באמצעות ניצול לרעה של הליכים משפטיים. כך, יצרנית השוקולד למריחה נוטלה, חברת פררו רושה, פעלה למנוע יבוא מקביל בידי רשת ויקטורי, באמצעות אי מתן תעודות כשרות למוצר, על אף שהוא מיוצר באותו קו יצור ממש כמו המוצרים (בעלי תעודת הכשרות) שהיבואן הרשמי מייבא. במקרה אחר, גויסה יצרנית עגלות התינוקות הנורווגית Stokke כדי לבקש מבית המשפט לאסור ייבוא מקביל של עגלותיה, בגלל היעדר מדבקות הנושאות את מספרו הסידורי של היצרן. במקרה שלישי עתרה חברת טמפו לבית המשפט כדי לאסור יבוא מקביל של בירה הייניקן, בטענה כי הבקבוקים בייבוא מקביל אינם מתאימים למילוי חוזר, ואם ייכנסו בטעות לפס המילוי, הם עלולים להתפוצץ. במקרה רביעי, שנידון השנה בבית המשפט, ניסתה חברת לטפוד בע"מ למנוע יבוא מקביל של שוקולד "ליימה" משום שהיצרן הטביע על אריזת המוצר את שמה של היבואנית הרשמית. בכל המקרים הללו, דחו בתי המשפט בערכאות השונות את דרישות היבואנים הרשמיים, וציינו בהחלטותיהם כי קבלת עמדותיהם תפגע בתחרות החופשית.

פתיחת השוק הישראלי ליבוא מקביל הייתה תוצר של יוזמות של יבואנים ושל רשתות שיווק, ולא תוצר של התערבות של הרשות להגבלים עסקיים, האמונה על התמודדות עם מונופולים. בהצעת התיקון לחוק, הורחבה סמכות ההתערבות של הרשות לכל יבואן רשמי (ואף ליצרנים ישראליים בזיכיון), וזאת ללא כל התחשבות בנתח השוק שלו. בנוסף, בעוד שבהצעת התיקון הקודמת, מלפני שנתיים, נדרש הממונה להצביע על מעשה מפורש של היבואן המורשה, כעת די בקיום "חשש" (שאותו מגדיר הממונה כרצונו, בפועל) כדי להקים לו זכות להתערב ו"לתת הוראות ליבואן המורשה בדבר צעדים שעליו לנקוט."

הרחבה ניכרת זו של סמכות הממונה נראית תמוהה. בהתחשב בהיסטוריה ובנסיבות בהן נוצר היבוא המקביל, כמו גם בעמדת בתי המשפט בשנים האחרונות, המעודדת יבוא כזה, ספק אם יש תבונה בחקיקה, המרחיבה את סמכותו של הממונה על הרשות להגבלים עסקיים אל מעבר לגבולותיה הטבעיים, על כל הפעילות העסקית בישראל, בלי קשר להיקפה. מצב כזה עלול להוביל ל"מס רגולטור" על הפעילות העסקית, לפגיעה מהותית באיכות השירות שיבואנים רשמיים יכולים להעניק לצרכנים, ובשורה התחתונה – לפגיעה בכיסו של הצרכן.