הכל אישי- על המחלוקת לעניין יבוא אישי

 

לאחרונה החלו להתפרסם ידיעות אודות מחלוקות מול רשות המיסים ומשרד התמ"ת, אשר עניינם יבוא אישי של טובין. מחלוקות אלו, אשר הגיעו לא פעם לפתחם של בתי המשפט, הביאו את משרד התמ"ת ורשות המיסים לפרסם בעיתונות ביום 13.9.12 הודעה משותפת אשר כותרתה "הודעה לציבור הצרכנים והיבואנים לגבי טובין לשימוש אישי אשר חל עליהם תקן רשמי".  בהודעה נכתב כי לאור מקרים שאירעו לאחרונה, בהם, לטענת רשות המיסים ומשרד התמ"ת, אירע יבוא טובין מסחרי במסווה של יבוא אישי, הוחלט לפרסם הבהרה בנידון לציבור הצרכנים והיבואנים. בטרם ניכנס למהות ההודעה, נבהיר תחילה את המשמעות לסיווג יבוא כ"יבוא אישי", להבדיל מיבוא מסחרי, והבסיס למחלוקות בהקשר זה.
צו יבוא חופשי מסדיר את משטר הרישיונות והאישורים הנדרשים לצורך יבוא טובין למדינת ישראל. בהקשר זה מונה סעיף 2 (א) לצו טובין אשר לצורך ייבואם מחויב היבואן להצטייד ברישיון יבוא, ואילו סעיף 2 (ב) לצו מונה טובין אשר לצורך ייבואם מחויב היבואן להצטייד באישור מהרשות המוסמכת, כגון אישור מכון התקנים, משרד התקשורת, משרד הבריאות ואישורים דומים.
סעיף 2 (ג) (1) לצו יבוא חופשי מהווה חריג להוראות אלו, והוא קובע כי ככלל ניתן לייבא טובין ללא הצגת רישיונות היבוא והאישורים האמורים, מקום בו הוכח כי הטובין "לא יובאו באמצעות עוסק, הם אינם מיועדים לצורכי אספקה, ייצור או מתן שירותים, והם מיובאים בכמות סבירה לשימושו האישי או המשפחתי של אותו יחיד". כפי שניתן ללמוד מלשון הסעיף, יבוא טובין העומד בשלושת התנאים המנויים בסעיף מקנה הטבה מרחיקת לכת ליבואן,  אשר אינו נדרש להשיג אישורים לעניין עמידת הטובין בתנאי חוקיות היבוא, כתנאי ליבוא הטובין ארצה. הסיבה מאחורי הטבה זו ברורה, והיא שאין ביכולתו של המבקש לייבא טובין לשימושו הפרטי, לעמוד בעלויות הנדרשות לצורך קבלת רישיונות ואישורי יבוא ממשרדי הממשלה השונים, וזאת להבדיל מיבואן מסחרי, היכול להשית עלויות אלו על לקוחותיו, באמצעות ייקור מחיר המכירה של המוצרים המיובאים על ידו.
היות ויבוא אישי הינו הליך מורכב יחסית, המחייב יצירת קשר עם ספקים בחו"ל, תיאום עסקת המכר הבינלאומית, הובלת הטובין ארצה, ושחרורם מפיקוח המכס, קיימים גורמים עסקיים המציעים שירותי ייעוץ ותיווך לאנשים פרטיים המבקשים לבצע יבוא אישי. כך, לשם ההמחשה, קיימות בענף הרכב חברות המציעות לאנשים פרטיים, המבקשים לייבא רכב לשימושם האישי, שירות אשר נועד לסייע להם לאתר את הרכב המבוקש בחו"ל, לבצע את הרכישה, לייבא אותו ארצה, ולהשיג את האישורים הנדרשים.
בעוד שאין מחלוקת כי היבוא במקרה הנדון הינו לשימושו האישי של היחיד, עולה השאלה האם ההסתייעות בחברות האמורות לצורך איתור הרכב וביצוע היבוא מהווה יבוא "באמצעות עוסק", דבר האסור לכאורה לפי הוראות סעיף 2 (ג) (1) לצו. לשאלה זו ביקשו משרד התמ"ת ורשות המיסים להשיב בעת פרסום ההודעה המשותפת, תוך שהם קובעים כי מקום בו טובין "מיובאים באמצעות עוסק ו/או בתיווכו של עוסק ו/או תוך קבלת שירותי ייעץ מעוסק, גם אם מיובאים לשימושו האישי או המשפחתי של היחיד, הינם בגדר יבוא מסחרי ולא יבוא אישי". בהמשך ההודעה צוין כי במקרים כגון אלו יחויב היבואן להציג אישור מכון התקנים ביחס לטובין, כתנאי לשחרורם מפיקוח המכס, וכי בכוונת משרד התמ"ת לאכוף את הדין כנגד היבואנים ומייצגיהם.
כפי שניתן ללמוד מההודעה, לעמדת רשות המיסים ומשרד התמ"ת, חל איסור גורף על יחיד, המבקש לבצע יבוא אישי, לקבל סיוע או שירותים מגופים מסחריים לצורך ביצוע היבוא, גם מקום בו אין מחלוקת כי הטובין אכן מיועדים לשימושו האישי של אותו יחיד או משפחתו. מההודעה עולה כי על מנת שיבוא יוגדר כ"יבוא אישי" הפטור מחובת הצגת אישור מכון התקנים, על אותו יחיד לאתר לבד את הטובין אותם הוא מבקש לרכוש מהספק בחו"ל, לבצע את העסקה באופן ישיר מול הספק בחו"ל, ולדאוג באופן אישי להובלתם ארצה ושחרורם מפיקוח המכס, לרבות טיפול באישורים הנדרשים לשם כך (למשל, רישיון יבוא).
זה המקום לציין, כי סוגיה דומה נידונה לפני כשנה על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, אשר דחה את עמדת רשות המיסים ומשרד התמ"ת בהקשר זה, וזאת בעת"מ 48119-06-11 קורלנסקי נ' משרד התחבורה. באותו מקרה ביקש העותר לייבא רכב ביבוא אישי, אותו הוא רכש מעסק למכירת מכוניות במיאמי, ארה"ב. לבעל סוכנות הרכב היה נציג בישראל, אשר סייע בידי הרוכשים בתהליך היבוא, לרבות במילוי הטפסים הנדרשים והמצאתם למשרד התחבורה. לאחר ביצוע העסקה, ויבוא הרכב ארצה, נמסרה לעותר הודעה ממשרד התחבורה לפיה בקשתו לקבלת רשיון יבוא מסורבת, וזאת לאור העובדה שבעל הסוכנות ונציגו בישראל ביצעו עבורו  את כל הפעולות הכרוכות ביבוא,  דבר אשר הפך את היבוא ליבוא "באמצעות עוסק", המנוגד להוראות צו יבוא חופשי. בית המשפט, לאחר שבחן את טענות הצדדים, דחה את עמדת המדינה, תוך שהוא קובע כי הליך היבוא האישי של רכב הינו הליך מורכב, הדורש מילוי טפסים רבים, אשר אדם מן הישוב אינו בקיא בהם, ועל כן אין כל פסול בלהיעזר במומחים בתחום המספקים סיוע טכני במילוי הטפסים, קל וחומר, מקום בו נדרשת התנהלות לוגיסטית מורכבת הן מול משרד התחבורה בארץ והן מול ספקים בחו"ל. בית המשפט הוסיף וקבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו, וכי רק מקום בו יימצא כי מאחורי היבוא מצוי עוסק המבקש לייבא את הרכב לצרכים מסחריים במסווה של יבוא אישי, יש בסמכות משרד התחבורה לסרב לאשר את יבוא הרכב.
לעניות דעתנו, עמדת רשות המיסים ומשרד התמ"ת בהודעה אינה עולה בקנה אחד עם הפרשנות הראויה של הוראות צו יבוא חופשי, ויש בה בכדי להגביל שלא לצורך את זכותו של יחיד לבצע יבוא אישי. אנו סבורים, כי יש לאמץ את פרשנות בית המשפט המחוזי בפרשת קורלנסקי, שכן,  כפי שבית המשפט המחוזי ציין בצדק, אין כל פסול בקבלת סיוע מגורמים מקצועיים לצורך ביצוע היבוא האישי, ואין כל מקום לטענה כי קבלת סיוע בשכר מגורמים אלו הופך את היבוא האישי, ליבוא מסחרי.