האם נסתם הגולל על תביעות להשבת מס שנגבה ללא עיגון בדין?

 

בעת האחרונה (16.3.11) דחה בית המשפט העליון ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי התקופה הקובעת לערעור על מס בולים ששולם ביתר הינה 3 שנים כקבוע בחוק מסים עקיפים (ע"א 9863/09 וויריאנט בע"מ נ' מדינת ישראל). החידוש בפסק הדין נעוץ בקביעתו של בית המשפט העליון כי גם מס שנגבה מבלי שהיה לגבייתו עיגון חוקי, ייחשב כ"מס", ועל כן השבתו כפופה להגבלות המצויות בחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968, קרי תקופת התיישנות מקוצרת והוכחה בדבר היעדר "גלגול" המס על הצרכנים.
העובדות:
המערערת היא חברה ישראלית. בשנת 2000, לאחר שנרשמה למסחר בבורסת הנאסד"ק, הגישה החברה את דוחות הקצאת המניות שלה לרשם החברות ושילמה מס בולים בסכום העולה על 2 מיליון ₪. שש שנים מאוחר יותר ניתן פסק דין אשר קבע כי החל ממועד חקיקת חוק החברות (אשר נכנס לתוקפו בשנת 2000, לפני תשלום מס הבולים ע"י החברה) לא חל יותר חוק מס הבולים על מסמכים (פרשת שופינג.קום). על כן, פנתה המערערת לרשויות המס על מנת לקבל בחזרה את מס הבולים ששולם על ידה. תשובת רשויות המס הייתה כי דין המס ששולם על ידי החברה כדין "מס" ששולם ביתר, ועל כן חלה עליו תקופת ההתיישנות המקוצרת הקבועה בחוק מסים עקיפים, של שלוש שנים, אשר עברה זה מכבר, ועל כן אין היא זכאית להשבת המס.
על קביעה זו הגישה המערערת תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את התביעה על התביעה על הסף מחמת התיישנות. בית המשפט קבע כי גם מס אשר נגבה במלואו בטעות על ידי הרשות נחשב למס שנגבה ביתר ולכן יש להחיל על מקרה זה את הכללים החלים על תשלום ביתר בחוק מסים עקיפים, וזאת בהתבסס על פסיקות קודמות בנושא. שאלה נוספת שעלתה היא שאלת מועד תחילת תקופת ההתיישנות. בית המשפט קבע כי אמנם טעתה המערערת כאשר שילמה את מס הבולים, אך הייתה זו טעות משפטית (ולא טעות שבעובדה) ועל כן לא נדחה מועד תחילת ההתיישנות כפי שקבוע בחוק ההתיישנות. כמו כן הדגיש בית המשפט כי לא ניתן לדחות את מועד תחילת ההתיישנות של בעל דין בשל המתנתו להכרעה בסוגיה משפטית שהוא אינו צד לה. לאור חשיבות הסוגיה, הביע בית המשפט המחוזי תקווה בפסק הדין כי בית המשפט העליון ידון בשאלה האם מס אשר שולם לרשויות ללא עיגון בחוק אכן יכול להיקרא "מס".
על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון. המערערת טענה בפני בית המשפט כי התשלום ששילמה, שלא מתוך חובה חקוקה, אינו נחשב "מס", ועל כן אין תחולה לחוק מסים עקיפים, וכי יש להבחין בין המקרה דנן לבין מקרים אחרים בהם ניתן פטור ממס בדיעבד. כחיזוק לטענה זו טענה המערערת כי תשלום המס ושומתו נעשו ביזמתה ועל ידה, וכי לא נעשתה כל פעולת גבייה מנהלית העשויה להצביע על הגדרת התשלום כ"מס".
המדינה-המשיבה טענה כי אין להבחין בין מס ששולם ביתר בחלקו לבין מס ששולם ביתר במלואו, ואף אם כן, הרי שההחלטה לגבות את המס במקרה דנן הייתה סבירה. כמו כן טענה המדינה כי פקידת מס בולים ביצעה שומה, ועל כן יש לדחות את טענת המערערת בדבר אי קיומה של פעולת גבייה מנהלית.
פסק דינו של בית המשפט העליון
בית המשפט דחה את הערעור, תוך שהוא קובע כי אין בעובדה כי נמצא בדיעבד שגביית מס הבולים נעשתה ללא עיגון בדין כדי לשלול את אופיו של התשלום כמס לפי חוק מסים עקיפים. בית המשפט הזכיר כי נקבע כבר בפסיקה כי מס שנישום שילם על אף שלא היה חייב לשלמו כלל – עדיין מס הוא. כמו כן קבע בית המשפט כי בגביית המס בזמנו לא חרגה רשות המסים בסמכותה, שכן גם היא סברה דאז שהיא פועלת כדין בגביית המס.