האדם מתכנן תכניות, וברשות המסים צוחקים

עו"ד ירון מהולל, עו"ד אליס אברמוביץ

בסוף חודש נובמבר האחרון, קיבלה הכנסת תיקון לשורה ארוכה של חוקי מס, הקובע חובת דיווח לרשות המסים על תכנון מס של חברות ופרטים. התיקון מכרסם במגמה המקובלת בפסיקת בתי המשפט בשנים האחרונות, שנטתה לראות בתכנון מס פעולה לגיטימית ואף נדרשת, ועשוי להרתיע נישומים מהיוועצות באנשי מקצוע או מדיווח על היוועצות כזו.

הדין הישראלי רואה בחלק משמעותי מתכנוני המס משום פעולה לגיטימית של הפרט, הפועל במסגרת החוקית שהתווה המחוקק. כך, למשל, בפסק דין שניתן בתחום מיסוי המקרקעין לפני למעלה משני עשורים, קבע נשיא בית המשפט העליון, השופט מאיר שמגר, כי "עצם העובדה כי צדדים בחרו במבנה משפטי דל מסים אינה מצביעה על כך שהמבנה 'מלאכותי' או 'בדוי'. זכותם – ואף חובתם – של מומחים בענייני מסים לתכנן עסקאות משפטיות, כך שלא תהיינה עתירות מס". באותו מקרה הובעה עמדה זו בדעת מיעוט, אולם מאז חלו תמורות בתפיסה המשפטית הישראלית, וברבים מפסקי הדין מאוחרים יותר, בערכאות השונות, צוטטה אמירתו זו של הנשיא שמגר בהסכמה, וקנתה לה שביתה כאישור לכך שזכותם של נישומים להשתמש באמצעים החוקיים העומדים לרשותם כדי לחסוך בתשלומי מס.

התיקון שעבר בכנסת אינו חותר, לכאורה, תחת זכותו של הנישום לתכנון מס, אולם הוא מערים קשיים של ממש על מי שמבקש לממשה: לפי התיקון, אדם או חברה, שמחזור עסקיהם עולה על שלושה מיליון ₪ בשנה, המקבל חוות דעת, המאפשרת חיסכון במע"מ, מס קנייה, מכס או בלו, יחויב לדווח עליה לרשות המסים תוך 60 יום מתום שנת המס, שאם לא כן דינו מאסר או קנס. בכל הנוגע למס הכנסה, קובעת הצעת החוק כי חובת הדיווח תחול על אדם או חברה, שמחזור עסקיהם עולה על שלושה מיליון ₪ בשנה, או שהכנסותיהם בשנת המס עולה על מיליון וחצי ₪ בשנה. הדיווח יכלול את דבר קבלת חוות הדעת, את הפעולה נשוא חוות הדעת ואת סוגיית המיסוי המושפעת מחוות הדעת. עם זאת, הנישום לא יהיה חייב להמציא לרשות המסים את חוות הדעת עצמה.

לאחר שיג ושיח בוועדת הכספים של הכנסת, ולנוכח לחצים לצמצום היקפה של הגזרה החדשה, נקבע בתיקון כי ההוראות האמורות יחולו רק על חוות דעת העומדת באחת משתי קטגוריות: חוות דעת שהיא 'תכנון מדף' (כלומר, כזו שניתנה כלשונה לשלושה נישומים לפחות, או שנותן חוות הדעת הוא שיזם אותה – ונותן חוות הדעת גם יחויב לדווח לנישום אם חוות הדעת היא 'תכנון מדף'), או על חוות דעת הנושאת שכר טרחה בגובה 100,000 ₪ ויותר, כשגובה השכר תלוי בשיעור החיסכון במס שייווצר למקבל.

השלכות התיקון עשויות להיות משמעותיות עבור חברות ופרטים בכמה מובנים. ראשית, לתיקון עשויה להיות השפעה 'מצננת' על חברות ופרטים המבקשים להפחית את חבות המס שלהם. נישומים עלולים לחשוש להיוועץ באנשי מקצוע, כדי להימנע מהחובה לדווח על כך לרשות המסים, ובכך להציב באור הזרקורים את עצמם ואת סוג תכנון המס המבוקש.

שנית, במישור הפלילי, חוות דעת משפטיות עשויות להוות הגנה טובה בפלילים עבור נישומים, והשינוי החדש מציב אותם כעת בעמדה לא נוחה, בה ההזדקקות לקבלת חוות הדעת עשויה, כשלעצמה, להביא לפתיחת חקירה פלילית נגדם.

ניסיון העבר מלמד כי התושייה והיצירתיות של נישומים ושל יועצי המס גוברים, פעם אחר פעם, על אלו של רשות המסים. לא יהא זה מפתיע לגלות שכר טרחה הנופל בשקל אחד מהרף המחייב דיווח, 'תכנון מדף' שנערכו בו שינויים בדיוק במידה המאפשרת לא לקרוא לו 'תכנון מדף', ופתרונות יצירתיים אחרים.

מאידך, התוצאה העיקרית, והלא-מכוונת, של התיקון עלולה להיות גידול בהוצאות של חברות ופרטים על שירותי ייעוץ מס, אשר יתגלגל, כמו כל הוצאה אחרת, לעליה במחירי המוצרים והשירותים שאותן חברות מספקות.

לסיום נציין, כי התיקונים פוסחים, לכאורה, על החקיקה בתחום מיסוי המקרקעין, שיש בו לא מעט תכנוני מס, אולם בפועל קיימת יזמת תיקון גם בתחום זה, שעדיין נמצאת בדיונים וטרם הגיעה לכדי גיבוש סופי.