דחיית בקשה להטלת צו זמני לשחרור טובין המוחזקים במכס

 

בימים אלה (22.9.10) ניתן פסק-דין על ידי בית המשפט המחוזי מרכז, מפי כב' השופט אברהם יעקב (ת"א 32136-04-10 רויטקס בע"מ ואח' נ' סי אנד שלס שיווק בע"מ ואח'), במסגרתו דחה בית המשפט בקשה להטלת צו זמני אשר יורה על שחרור טובין שעוכבו על ידי המכס בשל החשד להפרת זכויות יוצרים.
העובדות וטענות הצדדים:
המבקשת, חברת רויטקס בע"מ, הינה חברה אשר עוסקת בשיווק, ייבוא, הפצה ומכירה של פרטי לבוש. המשיבות 4 ו-5 הינן חברות אופנה זרות ובעלות הזכויות הקשורות במוצרי הלבשה ואביזרי אופנה הנושאים את הסימנים ABERCROMBIE&FITCH ,HOLLISTER , A&F, ABERCROMBIE, או FITCH. המשיבה 1 הינה המשווקת המורשית בישראל של המותגים הנ"ל. המבקשת, ייבאה ארצה משלוח של פרטי לבוש אשר נשאו את שם המותגים הנ"ל. לאור החשד כי מדובר בטובין המפרים סימני מסחר, פנו המשיבות אל מנהל אגף המכס, בהתאם לפרוצדורה הקבועה בסעיף 200א לפקודת המכס שעניינה עיכוב טובין מפרים, הודיעו על חשדם וביקשו לעכב את שחרור הטובין. לשם אימות טענתן, ביצעו המשיבות בדיקה של מספר דוגמאות מפרטי הלבוש שיובאו על ידי המבקשת, וזו העלתה כי אכן מדובר בפרטי לבוש מזויפים הפוגעים בזכותם הקניינית של המשיבות והמפרים את סימני המסחר כמפורט לעיל. כן נטען, כי החלטת מנהל המכס הינה החלטה מנהלית ואל לו לבית המשפט להתערב בהחלטה מעין זו, אלא במקרים חריגים, שלא כמו במקרה הנדון. מאידך, המבקשת טענה כי יבוא פרטי הלבוש הנושאים את סימני המסחר הנ"ל בוצע בהליך של ייבוא מקביל באמצעות התקשרות עם ספק זר מפרו, לצורך שיווקם בחנויות מותגים פרטיות בארץ. לדבריה, הטובין אינם מזויפים וכל מטרתן של המשיבות בפעולתן זו, היא לפגוע בשוק החופשי ולמנוע את כניסתה לשוק.
ביחס לטובין, ומשכך חבה היא בנזקי המשיבה 1, וביניהם, תשלום מסי היבוא שהמשיבה 1 שילמה למכס. לאור האמור, הגישו המשיבה 1 והמערערת ערעור על פסיקת בית המשפט קמא. בערעורה, טענה המשיבה 1 כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו כי פיקוח המכס תם עם מתן ההתרה וכי יש לפרש את הביטוי "אבדן הטובין" שבסעיף 150(1), באופן בו יכלול אף מקרה של גניבה. אף המערערת הסתמכה על טענות המשיבה 1 והוסיפה כי כל עוד הטובין נמצאים במחסן רשוי, כמשמעו לפי הפקודה, הם נתונים לפיקוח המכס. נוסף על האמור, טענה המערערת כי בית המשפט שגה בכך שלא התייחס לאמור בסעיף 92 לפקודה, לפיו במקרה של אבדן רשאי המכס להשיב את מסי היבוא.
פסק-הדין על ידי בית המשפט המחוזי
בית המשפט העליון, אימץ את פסיקת בית המשפט קמא ודחה את הערעור. במסגרת הערעור, התמקד בית המשפט העליון בשני סעיפים עיקריים בפקודה, כלדקמן: ראשית, דן בית המשפט בסעיף 150(1) לפקודה, לפיו רשאי המנהל להשיב תשלום מכס בגין טובין אשר אבדו, הושמדו, ניזוקו, או נעזבו לרשות המכס בין בעודם בפיקוחו ובין אם לפי כן, ובלבד שהתביעה להחזר המסים תוגש בטרם סולקו הטובין מפיקוח רשות המכס. בית המשפט נמנע מלהכריע בשאלה האם הטובין הגנובים נשואי התביעה, הינם בגדר "טובין שאבדו" כמשמעם בסעיף הנ"ל. אף בשאלה האם "טובין גנובים" נכנסים להגדרתם של "טובין מסולקים", כמשמעם בסיפא של הסעיף, בחר בית המשפט שלא להכריע, אלא עורר ספק מסוים לגבי הגדרתם של טובין גנובים כטובין מסולקים. אשר על כן, פסיקתו של בית המשפט הוכרעה באמצעות הדיון בסעיפים 93 ו-92 לפקודה. סעיף 92 מתיר למנהל להשיב מכס ששולם על טובין בהתקיים 3 תנאים מצטברים: האחד, על הטובין להיות מאוחסנים או שנרשמו להחסנה, או נרשמו להחסנה או למסירה מן המחסן, התנאי השני מדבר על טובין שאבדו או הושמדו מחמת מאורע שלא ניתן למנוע. התנאי השלישי מתייחס למיקום הטובין מבחינה כרונולוגית, קרי החל מהיותם של הטובין באוניה ועד החסנתם. מאחר והטובין נגנבו לאחר שנרשמו כהלכה למסירתם, סעיף זה לא חל בעיניינו. עם זאת, סעיף 93, הדומה לסעיף 92 בכל תנאיו, מרחיב את התנאי השלישי ואת ציר הזמן המתייחס למיקום של הטובין מבחינה כרונולוגית וקובע כי גם מקום בו הטובין הושמדו/אבדו בעת מסירתם מהמחסן, ניתן לבקש את השבת המכס ששולם. בית המשפט, כאמור, בחר