בקשה להפקדת ערובה, ומחסן ערובה שמעולם לא הוקם

עו"ד דייב זיתון, עו"ד עדי חיה רבן
לאחרונה ניתנה החלטה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, במסגרתה נדחתה בקשת המדינה כי התובע, איש עסקים פרטי, יחויב בהפקדת ערובה לצורך המשך ניהול תביעתו.
ההחלטה, אשר ניתנה ביום 10.11.15, עוסקת בעניין פרוצדוראלי פשוט, אלא שנסיבות התובענה רחוקות מלהיות פשוטות.
המדובר בתביעה שהוגשה לפני למעלה מעשור. התובע הינו נאמן בפשיטת רגל, מי שאמון על ניהול חובותיו (וזכויותיו) הכלכליים של איש העסקים מתתיהו פיכמן, ובתביעתו נדרשה מדינת ישראל לשלם סך של 266,888,722 ₪ (סכום אשר תוקן לאחר מכן, בהוראת בית המשפט, לסך של 60,000,000 ₪). כל זאת, בגין נזקיו של פיכמן מכך שהתנהלות המדינה (כך נטען) הביאה לקריסתו של מיזם להקמת מחסני ערובה באזור התעשייה ארז.
בתביעתו של פיכמן נטען, כי פיכמן נענה לקריאת המדינה להצטרף לפעילות כלכלית משותפת באזור התעשייה ארז שמצפון לרצועת עזה. בתוך כך, נרכשו על ידו, בבעלות משותפת עם יזמים נוספים, שטחים נרחבים באזור התעשייה, במטרה להקים בהם מחסני ערובה, שישרתו צרכי יבוא – יצוא בין ישראל לבין הרשות הפלשתינאית.
לפי הנטען בתביעה, פיכמן הסתמך על התחייבויות המדינה וההסכמות עמה לעניין קידום המיזם ומתן ההיתרים הנדרשים – והשקיע מכיסו מיליוני שקלים, ומיליונים נוספים באמצעות חברה אשר החזיק במניותיה, תוך מתן ערבות אישית שלו ושל רעייתו. לטענת התובע, כחלק מקידום המיזם התקשר פיכמן גם עם גורמים ברשות הפלשתינאית, ופעל להשגת האישורים הנדרשים מטעם מדינת ישראל, לרבות מנהל המכס והמע"מ אשר, לטענת פיכמן, אישר כי לא תהיה מניעה להסדיר את שנדרש להפעלת מחסן הערובה.
בתביעה נטען, כי המדינה נקטה ב"סחבת", לא קיימה חוזה שנכרת בין הצדדים, הפרה הבטחה שלטונית – פעולות ומחדלים אשר הובילו לקריסת המיזם, תוך שפיכמן ומשפחתו נותרים בחובות עצומים, כשהם חסרי כל.
ההליך התנהל לאורך שנים ארוכות, כאשר בשנת 2014, ובהמלצת בית המשפט, הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה בהתייחס לכימות הנזקים הנטענים בתביעה (אשר כזכור, הועמדו מלכתחילה על סך של מאות מיליוני שקלים). גם בקשה זו לתיקון כתב התביעה עברה גלגולים שונים, והיא עודנה תלויה ועומדת.
בינתיים, הגישה המדינה בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה כתנאי להמשך ניהול ההליכים. לטענת המדינה, ההליכים מתנהלים זה שנים ארוכות, שעה שמצבו הכלכלי של התובע בכי רע – כך שאף אם בסופו של יום תדחה התביעה תיוותר המדינה מול שוקת שבורה – ולא יהיה ביכולתה לפדות את הוצאותיה, ככל שאלה ייפסקו לטובתה על ידי בית המשפט. עוד נטען בבקשה, כי סיכויי התביעה נמוכים, שכן חלקים רבים מהפיצוי הנתבע נוגעים לכספים שלכאורה שולמו על ידי התובע כשוחד לגורמים ברשות הפלשתינאית – הוצאות שלא ניתן להעלות על הדעת כי המדינה תחויב בפיצוי בגינן – בהיותן אסורות.
בית המשפט דחה את הבקשה, תוך שהוא קובע כי סיכויי התביעה אינם קלושים במובן המצדיק את חסימת דרכו של התובע מפני המשך בירור התובענה על ידי חיובו בהפקדת ערובה, חיוב אשר ברור שלא יוכל לעמוד בו. בית המשפט חזר על ההלכות הנוגעות להיותה של זכות הגישה לערכאות זכות קונסטיטוציונית, אשר יש להגבילה רק במקרים חריגים, וכי אין מקום למנוע מתובע לממש זכות מהותית ויסודית זו – רק מחמת היותו עני.
תא (ת"א) 2354/04 מדינת ישראל נ' אלון פלס (עו"ד). התובע לא יוצג, והמדינה יוצגה על ידי פרקליטות מחוז תל אביב – יפו.