במכס דופקים חשבון

עו"ד אליס אברמוביץ
רשות המסים חזרה בה, השבוע, מערעור שהגישה בעניין סיווגם של שעוני דופק מתוצרת חברת POLAR בפרט מכס החייב במכס בשיעור של 6%. בכך, הפך פסק דינו של בית משפט השלום, הקובע כי את שעוני הדופק יש לסווג בסיווג פטור, לחלוט, ואין אחריו עוד ערעור. היבואנית יוצגה על ידי עורכי הדין אהוד קורנפלד ואליס אברמוביץ ממשרדנו.

חברת אגנטק מייבאת לישראל שעוני-דופק מתוצרת חברת POLAR הפינית. המדובר בשעונים הנענדים על פרק היד, ומציגים את קצב פעימות הלב של העונד אותם. המדידה מתבצעת באמצעות משדר, המותקן על חגורה המוצמדת לחזה המשתמש. המשדר קולט את הפולסים החשמליים שיוצר הלב, ומשדר את הנתונים לשעון שעל פרק היד, באופן שהמשתמש יכול לנטר את קצב הלב של עצמו.

עד שנת 2009, סווגו שעוני-הדופק כשעוני יד, הפטורים ממכס, אולם בשנת 2009 החליטו מעריכי בית המכס נתב"ג, כי סיווגם הנכון הוא בפרט מכס, שענייננו הוא מכשירים למדידה או לבדיקה – אחרים (פרט 90.31-8090 לצו תעריף המכס). פרט זה חייב במכס בשיעור של 6% מערך הטובין המיובאים.

חברת אגנטק, אשר סברה כי הסיווג החדש הנו שגוי, הגישה תביעה לבית המשפט, במסגרתה ביקשה כי בית המשפט יקבע כי הסיווג הנכון הוא בפרט שעוני היד, כפי שסווגו שעוני הדופק לפני 2009, או, לחילופין, כמכשירי בדיקה ומדידה, שפעולתם מבוססת על תופעה חשמלית המשתנה בהתאם לגורם הנבדק (פרט 90.31-8020 לצו תעריף המכס), אך בכל מקרה לא כמכשירי מדידה ובדיקה כלליים, כפי שסיווג המכס. להוכחת טענתה, הביאה חברת אגנטק קרדיולוג המתמחה בהפרעות קצב לב ובאלקטרופיזיולוגיה, אשר הסביר לבית המשפט כי המשדר המונח על החזה מודד את הפולסים החשמליים היוצרים את פעימת הלב, ועל כן נכון לסווג את שעון הדופק כמכשיר מדידה, שפעולתו מבוססת על תופעה חשמלית המשתנה בהתאם לגורם הנבדק.

מעריכי בית המכס טענו, כי שעון הדופק אינו מודד את תדירות הפולסים החשמליים של הלב, כי אם את פרק הזמן החולף בין פולס לפולס (או בין פעימה לפעימה), ועל כן לא מדובר במכשיר שפעולתו מבוססת על תופעה חשמלית משתנה, שכן הגורם המשתנה אינו התופעה החשמלית אלא הזמן. בנוסף, נטען, כי השעון אינו מודד את עוצמת הפולס החשמלי, וגם מטעם זה לא ניתן לומר כי פעילותו מבוססת על תופעה חשמלית משתנה.

בית המשפט דחה את טענת המכס, בנימוק כי "מרווחי הזמן בין פעימה ופעימה, או בין סיגנל חשמלי אחד למשנהו, מחושב כתדירות הדופק, או כפי שהמומחה הבהיר – "מספר האירועים ליחידת זמן, זה החישוב שהמכשיר עושה"… לטענת הנתבעת, פריט המכס איננו תואם בין היתר כי כוונת הפריט הייתה תופעה חשמלית ששינוייה תלויים בגורם הנבדק, היינו נמדדת התופעה החשמלית. לא מצאתי בסעיף כל הגדרה ל"עצמה". הסעיף מדבר על בדיקה או מדידת תופעה חשמלית משתנה, לאו דווקא בעוצמה, שינוי התופעה יכול להתבטא אף בתדירות, במהירות, ולא דווקא בעוצמה. מעבר לצורך, נשאל על כך המומחה בחקירה נגדית, ותשובתו הפתיעה אף את בית המשפט, כי אכן המכשיר מכויל לעוצמה מסוימת, מתחתיה לא תיספר הפעימה, ולפיכך במובן מסוים כן בודק המכשיר את עוצמת התופעה החשמלית…".

בית המשפט אף קיבל טענה נוספת שהעלתה חברת אגנטק, לפיה תכלית החקיקה היא להגן על התעשייה המקומית, אולם בכל הנוגע לייצור שעוני-דופק, אין בישראל תעשיה מקומית שיש להגן עליה. בית המשפט קבע, בעניין זה, כי רשות המסים "אינה מתמודדת עם טענה זו באשר לבחינת תכלית החקיקה בסיכומיה. היה מקום לצפות מהנתבעת להתמודד עם טענה זו, ולטעון כי סיווג הטובין, כפי שסווגו בעבר בפריט 8020 נוגדת את תכלית החקיקה. הנתבעת לא טענה זאת, ותכלית החקיקה לא היווה פרמטר בהחלטתה לשנות את… סיווג הטובין. יש להצטער, כי לא נשמעה כל טענה מצד הנתבעת לעניין תכלית החקיקה". לגבי הטענה שהעלתה רשות המסים, לפיה על החברה מוטל היה הנטל להראות כי אין בישראל תעשייה מקומית של שעוני דופק, קבע בית המשפט כי "לא ניתן, לטעמי, להביא ראיה לעובדה שלילית. די כי התובעת טענה ששעוני הדופק המיובאים אינם מתחרים על ייצור מקומי. בסיכומיה, פרטה התובעת את שמות כל יצרני הטובין המייצרים מוצרים זהים, אף לא אחד מהם יצרן ישראלי. נטל הראיה מועבר לכתפי הנתבעת להוכיח, או לפחות לטעון, כי קיים יצרן מקומי. עובדה זו כלל לא נבדקה על ידי הנתבעת. כך העד שטיינברג נשאל… האם בדק אם המוצר מיוצר גם בישראל, והשיב: "לא בדקתי, לא יודע". לא ברור כיצד הנתבעת לא בודקת עובדה חיונית זו, שהרי תכלית החקיקה לאי תחרות עם יצרן ישראלי היא תכלית מרכזית וחשובה בהליך החקיקה, ותשפיע על סיווג המוצר…".

בנוסף לכך, העניק בית המשפט משקל רב לעובדה, כי שעוני הדופק הם מוצרים בריאותיים, המעודדים אנשים לעסוק בספורט ולשפר את כושרם הגופני, וגם מטעם זה אין למדינה כל אינטרס למסות אותם ולהביא לייקורם לצרכן: "בענייננו, מעבר לתכלית של אי תחרות עם יצרן מקומי, ואי פגיעה בעובדים ישראלים, יש לבדוק לטעמי את טיב המוצר, האם יש למדינה אינטרס להגביל את צריכת המוצר? האם מדובר במוצר מותרות, שאין כל סיבה להקנות לו פטור ממכס? הובהר, כי מדובר במוצרים "חצי רפואיים", המוצר מעודד אנשים העוסקים בספורט כתחביב להמשיך בפעילותם ולעשות זאת בביטחה, ולשפר הישגיהם. דומה שבנקודה זו, אחת ממושכלות היסוד שאינן צריכות ראיה, היא העובדה כי פעילות ספורטיבית יפה לבריאות לרפואה מונעת, אם כך זהו צורך חברתי שעל המדינה לעודד צריכתו ולהפוך אותו נגיש וזמין לכל אדם העוסק בספורט…".

תביעת חברת אגנטק התקבלה, אפוא, בכל הנוגע לסיווג, ובעקבות משיכת הערעור הפך פסק דינו של בית המשפט בעניין זה לחלוט. בימים אלה מתבררת גם דרישתה להחזר המסים ששולמו ביתר, בהתאם לסיווג השגוי, בין השנים 2009-2015.

[ת"א (הרצליה) 3925-09-10 אגנטק (1987) בע"מ נ' מדינת ישראל (אגף המכס והמע"מ, פסק דינה החלקי של כב' השופטת אירית מני-גור מיום 23.3.15, ע"א 8353-07-15 מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ נ' אגנטק (1987) בע"מ. היבואנית יוצגה על ידי עוה"ד אהוד קורנפלד ועו"ד אליס אברמוביץ ממשרד איתן, מהולל ושדות, ורשות המסים יוצגה על ידי עורכת הדין רויטל בן דוד מפרקליטות מחוז תל אביב].