בית המשפט קבע: התובעת לא הצליחה למנף את תביעתה נגד המכס

לאחרונה ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בבית שמש, אשר דחה את תביעתה של חברה העוסקת בייבוא עגורנים וקבע כי העגורנים אשר יובאו על ידי התובעת יסווגו בפרט החב בתשלום מכס, ולא בפרט הפטור ממכס. כמו כן, קבע בית המשפט כי הטלת כופר בגין אי הצגת אישור ייבוא לעגורן מטעם משרד התחבורה במעמד הגשת הרשימון – הינה כדין (ת"א 1223/09 חברת דנס מנופים בע"מ נ' מדינת ישראל ).

עובדות המקרה:

התובעת הינה חברה העוסקת בייבוא מנופים. התובעת ייבאה שני מנופי צריח, וסיווגה אותם בפרט מכס הדן בעגורנים שמשקלם הכולל עולה על 100 טון. פרט מכס זה (84.26.2010), פטור מתשלום מכס.

בבדיקה שערך המכס נמצא כי משקל העגורן אינו עולה על 100 טון, ולפיכך יש לסווגו בפרט מכס הדן בעגורנים שמשקלם אינו עולה על 100 טון, פרט (84.26.2090) אשר חב בתשלום מכס בשיעור של 8%.

לאור עמדת המכס, הגישה התובעת כתב תביעה לבית משפט השלום בבית שמש, שם פורטו טענותיה המשפטיות כנגד החלטת המכס לשנות את סיווג העגורנים המיובאים.
טענות הצדדים:

התובעת טענה, כי משקלו של העגורן עולה על 100 טון, וזאת מכיוון שמסיבות טכניות פוצל המשלוח של העגורן לשניים, וכי משקלם הכולל של שני המשלוחים המרכיבים יחדיו את העגורן עולה על 100 טון. התובעת טענה בנוסף, כי בשל עיכובים אצל ספק העגורנים, פוצל המשלוח לשני משלוחים שונים. נוכח האמור, ביקשה התובעת כי בית המשפט יקבע כי הסיווג הנכון לעגורן הוא בפרט המכס הפטור מתשלום מכס.

לעניין העגורן השני טענה התובעת, כי הדרישה לצרף אישור משרד התחבורה לייבוא העגורן במעמד שחרור הרשימון אינה חוקתית. התובעת טענה, כי הדרישה לצרף אישור משרד התחבורה לייבוא העגורן חייבת להיות מעוגנת בחקיקה ראשית, ואילו בעניינה מעוגנת הדרישה בצו, אשר הותקן על ידי שר התמ"ת. בנוסף, טענה התובעת כי הדרישה סותרת את חוק יסוד: חופש העיסוק. לאור האמור, ביקשה התובעת כי בית המשפט יקבע כי הכופר שהוטל עליה בגין אי המצאת אישור משרד התחבורה אינו חוקי.
החלטת בית המשפט:

בית המשפט קבע כי דין התביעה להידחות, תוך שהוא מותח ביקורת קשה על התנהלות התובעת.

בית המשפט קבע לעניין העגורן הראשון, כי התובעת לא הזכירה במסגרת הרשימון כי ייובאו בעתיד חלקים נוספים כחלק מהעגורן, כמו כן, קבע בית המשפט כי התובעת הציגה גרסאות סותרות ולא מהימנות לעניין הייבוא של החלקים הנוספים. בית המשפט קבע כי גם אם יוכח כי החלקים הנוספים הינם חלק מן העגורן אשר הגיע במשלוח הראשון, הרי שלא הוכח כי חלקים אלו נדרשים בכדי להשתמש בעגורן. לאור האמור, משהוכח כי החלקים הנוספים לא שימשו כחלק מן העגורן הראשון שיובא, דחה בית המשפט את טענות התובעת לעניין סיווג העגורן הראשון.

בית המשפט דחה את טענות התובעת לעניין העגורן השני, וקבע כי שר התמ"ת מוסמך היה לקבוע כי נדרש אישור משרד התחבורה, שכן שר התמ"ת שואב את סמכותו מפקודת היבוא והיצוא. כמו כן, דחה בית המשפט את טענתה של התובעת בכך שדרישת אישור משרד התחבורה אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה הקבועה בחוק יסוד: חופש העיסוק.

בנוסף לכל האמור, קבע בית המשפט כי ועדת הכופר מוסמכת להטיל כופר, וכי לא נפל פגם בהחלטתה להטיל כופר בנסיבות העניין על התובעת בגין ייבוא העגורן השני, עקב אי צירוף אישור משרד התחבורה במעמד הגשת הרשימון.

"מהעובדות שהוכחו עולה תמונה בעייתית בכל האמור בהתנהלותה של התובעת מול גורמי המכס" כך קבע בית המשפט, בעודו דוחו מכל וכל את כל טענותיה של התובעת.

את התובעת ייצגו עו"ד גיל נדל ועו"ד רותם וירניק, את הנתבעת ייצגה עו"ד מורן בראון מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי).