בית המשפט: מנהל המכס מוסמך לחלט סחורה הנחשדת כמפרה זכויות קניין רוחני

 

בימים אלה (4.2.08) ניתנה החלטה על ידי בית משפט השלום ברחובות (השופטת איריס לושי-עבודי, ת.א. 3800/06 טרגט פוינט סוכנויות בינלאומיות בע"מ נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ) במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת היבואן להורות לאגף המכס על שחרור סחורה שחולטה על ידי המכס.

 

עובדות המקרה:

חברת טרגט (היבואן) ייבאה לישראל מסרי-לנקה משלוח של 740 חולצות "פולו ראלף לורן". היבואן טען כי מדובר בחולצות מקוריות שיובאו ביבוא מקביל. אגף המכס חשד כי מדובר בחולצות מזויפות, ופנה אל היצרן על מנת לברר האם החולצות מקוריות. היצרן השיב לאגף המכס כי מדובר בחולצות מזויפות. אגף המכס הודיע ליבואן כי הוא מחלט את החולצות. היבואן הגיש תביעה כנגד אגף המכס וביקש להורות על שחרור החולצות. בתביעתו טען היבואן כי סעיף 200א לפקודת המכס מסדיר באופן בלעדי את הפרוצדורה שעל אגף המכס לנקוט במקרה שבו עולה החשד כי מדובר בטובין מזויפים, ואין ביכולתו של אגף המכס לסטות מפרוצדורה זו. סעיף 200א קובע כי על אגף המכס לדרוש ערבות בנקאית מבעל הזכויות וכן כי בעל הזכויות יגיש בעצמו תביעה כנגד ה"מפר" בתוך 10 ימים מיום העיכוב. מאחר ובמקרה זה אגף המכס חילט את הסחורה ולא הוגשה תביעה על ידי בעל הזכויות (וכן לא הופקדה ערבות בנקאית), טען היבואן כי החילוט בוצע בניגוד לחוק.
מנגד, טען אגף המכס כי הפרוצדורה הקבועה בסעיף 200א מתייחסת למשלוח רגיל (או "גדול"), בעוד קיים נוהל אשר פורסם על ידי אגף המכס ביחס למשלוח "קטן" (על אף שלא קיימת בנוהל הגדרה למונח זה). אגף המכס טען כי ככל שמדובר במשלוח קטן, אין חובה (על פי הנוהל) לדרוש מבעל הזכויות להגיש תביעה או להפקיד ערבות בנקאית, אלא די בקבלת התחייבות מבעל הזכויות כי הלה יצטרף כנתבע נוסף לאגף המכס, לו אגף המכס ייתבע על ידי היבואן. התחייבות כזו של בעל הזכויות ניתנה במסגרת הליכי החילוט בהליך זה.
בנוסף, טען אגף המכס כי גם אם קיימת סתירה מסוימת בין סעיף 200א לפקודת המכס ובין נוהל משלוח קטן, הרי שסמכויות מנהל המכס הקבועות בפקודה באות להוסיף על סמכויותיו על פי ההסכמים הבינלאומיים, ולא יכולות לגרוע מהן. אגף המכס טען כי על פי הסעיף האוסר הברחות בפקודת המכס, ביכולתו של מנהל המכס לחלט טובין "מוברחים", כאשר טובין מזויפים נחשבים כסוג של טובין "מוברחים".

 

החלטת בית המשפט:

בית המשפט הסתמך על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מחודש אוגוסט 2007 (בר"ע 1119/07 מדינת ישראל/רשות המסים/אגף המכס נ' צבי זנטובסקי), וקבע סמכות מנהל המכס לעכב טובין באה להוסיף על סמכויות המנהל הקיימות, קרי: אין בכוחה לפגוע בסמכויות אחרות של המנהל, כגון סמכות החילוט. לנוכח זאת קבע בית המשפט, כי שעה שהמנהל מניח ידו על טובין הנחשדים כמפרים זכויות קניין רוחני, פתוחה בפניו האפשרות לפעול בהתאם לסעיף 200א, קרי: לדרוש מבעל הזכויות להפקיד ערבות ולהגיש תביעה, ובמקביל עומדת בפני המנהל האפשרות לפעול בהתאם לסעיף 191 לפקודת המכס, קרי: לחלט טובין אשר יובאו תחת איסור (וזאת מבלי לדרוש מבעל הזכויות את הפקדת הערבות והגשת התביעה).
ובמילים אחרות:

בית המשפט קבע כי ההסדר החקוק בסעיף 200א לפקודת המכס אינו הסדר בלעדי. בית המשפט ציין כי הפרשנות לפיה מדובר בהסדר בלעדי אינה מקובלת עליו ואינה מסתדרת עם ההיגיון הבריא, מאחר והעברת הנטל לאכיפת זכויות קניין רוחני אל בעלי הזכויות תציף את בתי המשפט בתביעות ותגרום במקרים רבים להיעדר אכיפה (מאחר ובעלי הזכויות לא יטרחו להגיש תביעה).
יחד עם זאת, בית המשפט בחר להטיל ביקורת מסויגת על נוהל משלוח קטן, כדלקמן: בית המשפט ציין כי לא ברור מן הנוהל מה ייחשב כמשלוח קטן. בית המשפט ציין כי יתכן שדווקא יבואנים "גדולים" (אשר נוהל משלוח קטן לא יחול עליהם) יהנו מהסדרים מקלים הקבועים בסעיף 200א (דרישה מבעל הזכויות להגיש תביעה ולהפקיד ערבות), בעוד יבואנים "קטנים" לא יהנו מהסדרים אלה.

בסופו של יום, דחה בית המשפט את טענות היבואן בדבר אי-חוקיות הליכי החילוט, והורה לו להגיש כתב הגנה לעניין מקוריות החולצות, לגופו של עניין.

את היבואן ייצגה עו"ד חיה זינגר, ואת אגף המכס ייצגה עו"ד עינת אליעז-שניצר מפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי).

הערות על פסק-הדין:

לעניות דעתנו, פסק-דינו של בית משפט השלום ברחובות (המסתמך על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת) לוקה בחסר. אף שבית המשפט עמד על הרקע לחקיקתו של סעיף 200א לפקודת המכס (אימוץ ההסכם הבינלאומי הנוגע לאכיפת זכויות קניין רוחני), אין הוא מסיק מן התכלית של החקיקה את המתבקש: בסעיף 200א יש איזון בין זכויות היבואן של הטובין הנחשדים כמפרים, לבין האינטרס של בעלי סימן המסחר הרשום, כאשר תפקיד מנהל המכס הוא לסייע לאחרונים, בדרך של עיכוב הסחורה, עד להגשת תביעה ע"י בעל הסימן הרשום. שימוש בסמכות המנהל לחילוט סחורה, הקיימת ביחס לסחורה שאסורה ביבוא, מרוקנת את ההסדר בסעיף 200א מתוכנו.