בית המשפט לערעורים: היבואן הצליח להוכיח את אי גלגול המס ששילם ביתר

 

לאחרונה (3.1.11) ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (ע"א 3694/07 כיוונים מערכות וטכנולוגיות בע"מ נ' מ"י – אגף המכס והמע"מ) במסגרתו קיבל בית המשפט ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, לפיו נדחתה תובענה של יבואנית נגד המכס, להשבת סכומי מס קנייה אשר שולמו אגב מחאה מתוקף הוראות חוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר) תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק מסים עקיפים") בטענה כי נגבו ממנה שלא כדין.
העובדות וטענות הצדדים:
המערערת הינה יבואנית ציוד אור קולי ממוחשב וציוד נלווה למחשבים. המערערת טענה כי אולצה לשלם מס קניה על מקרנים בסכום כולל של 730,600 ₪, וזאת בהעדר חיקוק כדין שהורה על כך במועדים הרלבנטיים. משכך, הגישה המערערת תובענה לבית משפט השלום נגד אגף המכס (להלן: "המשיבה"), במסגרתה דרשה את החזר הסכום אשר שולם על ידה אגב מחאה בהתאם להוראות חוק מסים עקיפים, הואיל ולא גלגלה את סכום המס על לקוחותיה. בית המשפט קמא הגיע למסקנה, כי המערערת לא הוכיח את אי גלגול המס על הצרכנים לאחר שמצא את הצהרתו של מנהל המערערת, לפיה לא גלגל את המס על הצרכן, כבלתי אמינה, ואף דחה את חוות דעת המומחים מטעם המערערת אשר התבססו, לגישתו, על הצהרותיו של המנהל. לאור דחיית תביעתה על ידי בית משפט השלום, הגישה המערערת את הערעור דנן אשר נסב סביב הטענה כי בית המשפט טעה משלא קיבל את ראיותיה על אי גלגול המס על לקוחותיה.

 

המערערת טענה, כי בחינה של גלגול המס הינה עניין חשבונאי שאין לו קשר למידת האמון שבית המשפט קמא ייחס לתצהיר מנהלה, כאשר כל החישובים מבוססים היטב בחוות דעתו של רו"ח שהעיד מטעמה. לגישתה, רו"ח לא הסתמך כלל על הצהרות מנהל המערערת כי אם על הרישומים בספריה החשבונאיים, ואף לא נמצא פגם חשבונאי או סתירה בחוות דעתו. המערערת הוסיפה וטענה, כי על הערכאה הראשונה היה להגיע למסקנה כי לא בוצעה העלאת מחירים בתקופה הרלבנטית וכי אין היא גלגלה את סכום המס על לקוחותיה, וזאת לאור הנתונים הרבים, כגון המחירונים אשר הופצו ללקוחותיה בתקופה שלפני הטלת המס ולאחריה, וחוות הדעת של רו"ח לפיהם המערערת, והיא בלבד, ספגה את העלויות הנוספות. מנגד, המשיבה טענה, כי בהתאם לחוות דעתו של הכלכלן מטעמה, על מנת לדעת האם גולגל המס, יש לבחון את תמחור המוצר הנמכר בתקופה שלפני הטלת המס ובתקופה שלאחר הטלתו, בעוד שהמערערת לא הציגה נתוני התקופה שלאחר הטלת המס. לחלופין, המשיבה טענה כי אף לפי דרך החישוב של המערערת לא הוכח כי המס לא גולגל על ידה, היות והבדיקה אותה ערך רו"ח של המערערת התבססה על הוצאותיה השונות, שאינן קשורות ישירות ליבוא הטובין נשוא התביעה.
החלטת בית המשפט המחוזי
בית המשפט קיבל את הערעור והפך את פסק דינו של בית משפט השלום, מהטעמים שיפורטו להלן. ראשית, קבע בית המשפט כי פסק דינו של בית משפט השלום לא ענה על חובת ההנמקה המוטלת עליו מאחר ולא ציין התייחסות לחוות הדעת אשר הגישו הצדדים. יתרה מכך, בית המשפט קמא פסל את חוות הדעת מטעם המערערת לאור הסתמכותן על הצהרותיו הבלתי מהימנות, לדבריו, של מנהל המערערת, וזאת בהעדר הסבר מפורט ומנומק. בית המשפט קבע, כי ההנמקה בפסק הדין של בית המשפט קמא, באשר לחוסר אמינותו, עד כדי חוסר תום לב, של מנהל המערערת, איננה משכנעת דיה. כמו כן, ביהמ"ש ציין כי המשיבה נמנעה מלחקור את רו"ח מטעם המערערת על טענות מנהלה חרף העובדה כי דבריו מחזקים את גרסתו ומעלים את מהימנותה. לאור כל האמור, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי אין לקבל את הקביעה בדבר אי מהימנות גרסת מנהל המערערת ולאחר עיונו בכלל הראיות אשר הוצגו בפניו קבע כי חוות דעתו של הכלכלן מטעם המשיבה, שאינה מתייחסת לנתונים שהציגו מספר רו"ח מטעם המערערת, תלויה על בלימה, והימנעותה המכוונת של המשיבה מהתמודדות עם חוות דעת המומחה מטעם המערערת, מחזקת אותה ואת גרסת עדות מנהלה גם יחד. בסופו של יום קיבל ביהמ"ש את הערעור וחייב את המשיבה בהוצאות המערערת בסך 30,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה.
המערערת יוצגה ע"י ב"כ ליאון אביגדורי והמשיבה יוצגה ע"י ב"כ אריק ליס, מפרקליטות מחוז ת"א.