בית המשפט העליון דחה ערעורו של יבואן וקבע כי בוצעה על ידו הנמכת מחירים

 

לאחרונה (9.12.07) ניתן פסק-דין בערעור בבית המשפט העליון (ע"א 4564/06 ירון עמוסי נ' מדינת ישראל-בית המכס אשדוד), ובו דחה בית המשפט העליון את ערעורו של יבואן, אשר ביקש שלא לשלם את הודעת הגרעון שהוצאה לו, בגין חשד להנמכת מחירים שבוצעה על ידו.

 

סיפור המעשה:

היבואן (ירון עמוסי) עסק ביבוא של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה. משביקש היבואן לשחרר את המוצרים מפיקוח המכס, עלה חשדו של בית המכס כי היבואן הנמיך את מחירי הטובין בחשבונות המכר, על מנת לשלם מסים מופחתים. המכס פתח בחקירה, אשר העלתה כי היבואן ייבא מוצרים עתירי מס, וכמו כן מוצרים אשר פטורים ממס או שהמס עליהם מופחת. תוצאות החקירה העלו כי היבואן ביצע "Shifting", הנמיך את מחירי המוצרים עתירי המס, והעלה את מחירי המוצרים הפטורים (או שהמס עליהם מופחת), כך שבסופו של דבר סך התשלום ששולם על ידו לספק, נותר זהה, אך הוא שילם מס מופחת משהיה צריך לשלם. בית המכס אשדוד חילט את הטובין שיובאו על ידי היבואן, וכמו כן דרש ממנו לשלם גרעון בסך של למעלה מ-2 מיליון ש"ח. היבואן הגיש תביעה כנגד המכס, וביקש לבטל את הודעת החיוב, ולהשיב לו את הטובין שחולטו. בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את תביעת היבואן, וקבע כי הראיות שהוצגו על ידי המכס הוכיחו את החשד כי המחירים אכן שונו על ידי היבואן: כך, בין היתר, ביחס למוצרים עתירי המס, הציג המכס הצעות מחיר שהציע הספק ליבואן, אשר היו גבוהות מן המחיר שבסופו של דבר הוצהר על ידי היבואן. כמו כן, הציג המכס את המחירון של הספק, אשר בהשוואה אליו המחירים שהוצהרו על ידי התובע היו שונים. בנוסף, הציג המכס חשבוניות מכירה של היבואן, מהן עלה כי היבואן מכר חלק מן המוצרים במחירים נמוכים יותר מאלה שהצהיר עליהם בעת היבוא. כמו כן, המכס הציג "מחירון פנימי" אשר נתפס במחשבי היבואן, ובו נכתבו המחירים האמיתיים בהשוואה למחירים המוצהרים, והפערים היו משמעותיים מאד.
בנוסף, הציג המכס ראיות בדבר מחירי היבוא של יבואנים אחרים, ביחס למכשירים דומים, ומהם עלה כי המחירים שהמכס סבור כי הם הנכונים, הם המחירים עליהם הצהירו היבואנים האחרים.
היבואן הציג בבית המשפט חוות-דעת מומחה, ובה נסקרו מחירי המכשירים המיובאים על ידי יבואנים שונים. יחד עם זאת, המומחה לא הציג את מחירי היבואנים הבלעדיים, ועסק במכשירים שיובאו בתקופה שאינה רלוונטית לתקופה שהייתה במחלוקת בתביעה זו.
לחילופין, ביקש היבואן לקבל פטור מתשלום הגרעון וטען כי הוא עומד בתנאי חוק מסים עקיפים.

בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את תביעת היבואן על כל חלקיה, וקבע כי המכס הוכיח כי המחירים שהוצהרו על היבואן הינם כוזבים.

ההליך בבית המשפט העליון:

היבואן הגיש ערעור על פסק-הדין במחוזי, ובית המשפט העליון דחה את ערעורו. בית המשפט העליון ציין כי בית המשפט המחוזי בחר שלא להאמין לעדותו של היבואן, וקבע כי היא אינה מהימנה, ועל כן אין ביכולתו של בית המשפט העליון להפוך החלטה זו, היות ולא נשמעות בפניו העדויות מחדש. כמו כן, ציין בית המשפט העליון כי מן המסמכים שהוצגו בפני בית המשפט המחוזי עלה פער בלתי סביר בין המחירים שהוצהרו על ידי היבואן, ובין המחירים שנמצאו במסמכים שנתפסו. בין המשפט העליון דחה את ערעור היבואן גם ביחס לעמידתו בחוק מסים עקיפים, וקבע כי משמסר היבואן ידיעות בלתי נכונות (בדבר מחירי המכשירים), הוא אינו עומד בתנאי החוק למתן פטור.

היבואן לא היה מיוצג על ידי עורך דין. את המכס ייצגה עו"ד לימור לוי.

הערות על פסק-הדין:
ההכרעה בתיק זה נבעה מכמות ומאיכות הראיות שהובאו על ידי המכס, על מנת להפריך את גרסת היבואן כי המחירים שהוצהרו על ידו, הם המחירים האמיתיים. ראיות אלה כללו גם מסמכים שנתפסו אצל היבואן עצמו, וסתרו את גרסתו.
בתיקים אחרים, אשר בהם הראיות מטעם המכס לא יהיו כה משכנעות, התוצאה יכולה להיות שונה:
כך לדוגמא, במסגרת פרשת פולדיאן (ת.א. (ת"א) 42687/03 פולדיאן יעקב נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ, השופט יונה אטדגי, פסק-דין מיום 27.5.07), התחקה המכס אחרי הטובין שיובאו על ידי התובע (בקבוקי וודקה), ומצא כי המחיר שעליו הצהיר התובע בעת היבוא, נמוך מן המחיר שבו נמכרים הטובין מן היצרן לקונה הראשון. עוד העלתה חקירת המכס באותו מקרה, כי היבואן הבלעדי של הטובין, אשר מייבא ישירות מן היצרן, הצהיר על מחירים גבוהים מן המחירים עליהם הצהיר התובע. על סמך כל העדויות שהובאו בפניו, קיבל בית משפט השלום בתל-אביב את גרסת היבואן כי המחיר שהוצהר על ידו בעת היבוא הוא המחיר האמיתי, ודחה את טענת המכס כי מדובר במחיר כוזב.
דוגמא נוספת ניתן למצוא בפרשת כרמל (ת.א. (חיפה) 634/02 כרמל תעשיות חלפים בע"מ נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ, סגן הנשיא גינת, פסק-דין מיום 6.7.06). במסגרת פרשה זו, ייבאה התובעת חלקי חילוף לרכב מגרמניה. במסגרת חקירה שבוצעה על ידי המכס, נתפסו מסמכים שונים השייכים לתובעת ומסמכים שהונפקו לה על ידי הספק בגרמניה. לנוכח תוצאות החקירה, פסל המכס את המחירים שהוצהרו על ידי התובעת ודרש תשלום גרעון. בית המשפט פסל את חומר החקירה שאסף המכס בגרמניה בנימוקים שונים, ובהיעדר חומר זה קיבל את תביעת היבואן ופטר אותו מתשלום הגרעון.

הח"מ ייצגו את התובע (פולדיאן) ואת התובעת (חברת כרמל תעשיות חלפים) בבית המשפט, בשני התיקים.