בית המשפט העליון: אין הצדקה לדון פעם נוספת בנושא סיווג האימובילייזר לרכב

 

בימים אלה (20.1.10) ניתנה החלטה על ידי בית המשפט העליון (השופטת ע' ארבל, רע"א 5225/09 א.ד.י. מערכות סטריאו ואזעקות לרכב בע"מ נ' מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ), במסגרתה נדחתה בקשת יבואן של מכשירי אימובילייזר לרכב לאפשר לו לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, בעניין סיווג המכשיר לצרכי מכס.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת א.ד.י. (להלן – היבואן) ייבאה בין השנים 1994-1995 מכשירי אימובילייזר לצורך התקנתם בכלי רכב. היבואן ביקש לסווגם בפרט מכס המתייחס למנעולים מהסוג המשמש לרכב מנועי המעניק פטור ממכס וממס קניה. בית משפט השלום קיבל את תביעתו וקבע כי על פי מבחן הייעוד, ראוי שהמכשיר יסווג בפרט מכס זה, שכן אפשר להכניס את מכשיר האימובילייזר לתוך ההגדרה הרחבה של "מנעול".
רשות המכס הגישה ערעור על פסק-הדין לבית המשפט המחוזי וטענה כי סיווגו הנכון של האימובילייזר צריך להיות תחת פרט מכס המתייחס למכשיר המבצע ניתוק של המעגלים החשמליים ברכב מנועי לשם מניעת ביצוע פעולת ההתנעה. בית המשפט המחוזי קיבל ברוב דעות (שני שופטים נגד אחד) את ערעור רשות המכס וקבע כי על פי מבחן המהות ועל פי כללי הפרשנות שהותוו בפסיקה, לא ניתן להתייחס לאימובילייזר כאל מנעול, שכן על פי תיאור מאפייניו מדובר במכשיר חשמלי או אלקטרוני, אשר משמש לחיבור או לניתוק מערכות חשמליות ברכב לצורך מניעת אפשרות ביצוע פעולת ההתנעה, ולא לנעילתו או פתיחתו של הרכב, שהרי לשם כך קיים מפתח, הפותח וסוגר את הרכב ומתניע את המנוע. בדעת מיעוט, קבע שופט מחוזי אחד כי על פי מבחן השכר הישר, וכן לאור חוות דעת מומחה מטעם היבואן, תכליתו של האימובילייזר היא מניעת גניבות, שהיא תכלית חברתית ראשונה במעלה, ולכן יש להעדיף סיווג המקל בנטל המס תוך עידוד שימוש באמצעי מיגון.
במסגרת הבקשה הנוכחית, ביקש היבואן מבית המשפט העליון לאפשר לו לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, תוך הסתמכות על דעתו של שופט המיעוט. לטענת היבואן, בית המשפט המחוזי התעלם מן ההגדרה שהוספה בשנת 1993, הקולעת בדיוק להגדרת אימובילייזר. עוד נטען כי בשנת 1995 הוענק פטור ממס קנייה לכל המנעולים לרכב ולכן ההגדרה משנת 1993 נמחקה, ואילו נציג הנהלת המכס הוא שהורה להעביר את סיווג האימובילייזר מפרט אחד למשנהו, תוך נטילת סמכות הנתונה למחוקק המשנה בלבד. מכאן, לדעת היבואן, החשיבות הציבורית לדון בתיק זה. היבואן הוסיף וטען כי ייעודו ושימושו של האימובילייזר הוא לנעול את מערכות הרכב באופן המונע שימוש בלתי מורשה ברכב, וכי כל אימת שהאימובילייזר מופעל הדלתות נעולות חשמלית, ולכן ניתן לראות באימובילייזר כ"מנעול". עוד נטען כי יש להעדיף את התכלית החברתית העולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה, ולכן יש להעניק ליבואן הקלה במיסים.

 

החלטתו של בית המשפט העליון:
בית המשפט קבע כי במקרה זה נחלקו הערכאות הנמוכות יותר בנוגע לאופן סיווג המכשירים, וכי מחלוקת זו הינה ביישום ההלכות הקיימות על המקרה הספציפי, והיא אינה מצדיקה דיון במסגרת ערעור שני, וזאת אף אם נחלקו הערכאות ואף אם קיימת דעת מיעוט בבית המשפט המחוזי. בנוסף, נאמר כי כיום מצויה הגדרה חדשה שהוספה בצו תעריף המכס, ובה הובהרה מהותו של מכשיר האימובילייזר כ"משבת לניתוק מערכת ההצתה ברכב מנועי למניעת גניבה". במצב דברים זה, בו שונתה בינתיים ההגדרה לגבי אימובילייזר וחוסר הוודאות הוסר, נפסק כי אין להעניק ליבואן רשות ערעור לבית המשפט העליון.
לבסוף, דחה בית המשפט את בקשת היבואן, מבלי לבקש את תשובת רשות המכס וללא צו להוצאות.
היבואן יוצג ע"י עו"ד ליאון אביגדורי.
הערות:
מבחינת היבואן, מדובר בערעור ראשון, הואיל ובערכאה הראשונה תביעתו התקבלה. על אף זאת ולמרות שהיו חילוקי דעות בין שופטי ערכאת הערעור בבית המשפט המחוזי, החליט בית המשפט העליון שלא לפתוח את הדלת לדיון בערכאה שלישית. החלטה זו מבטאת גישה המעדיפה להקצות זמן שיפוטי לכלל ציבור המתדיינים על פני בחינה נוספת של המקרה הספציפי, וזאת בעיקר לנוכח שינוי צו תעריף המכס שנוסחו כיום שונה מן הנוסח שנדון במשפט.