בית המשפט העליון: אין הצדקה לדון פעם נוספת באי מתן עיכוב הליכים בהינתן תניית בוררות

 

בימים אלה (24.1.10) ניתנה החלטה על ידי בית המשפט העליון (השופטת ד' ביניש, דנ"א 8511/09 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' Proneuron Biotechnologies, Inc ואח'), במסגרתה נדחתה בקשת טבע לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון אשר דחה את ערעורה של טבע על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב הליכים שנפתחו נגדה על ידי חברות פיתוח, בגין הפרת הסכם.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברות הפיתוח, אשר רכשו זכויות במולקולה שפותחה, הגישו תביעה כנגד טבע לבית המשפט המחוזי בתל אביב בגין הפרת ההסכם שנכרת ביניהם, בכך שהניסוי הקליני אותו התחייבה טבע לערוך לבחינת יעילות המולקולה היה ניסוי רשלני שאינו עומד בסטנדרטים רפואיים ראויים עד כדי סיכון חיי המשתתפים. טבע הגישה בקשה לעיכוב ההליכים, בטענה כי בהסכם שבין הצדדים קיימת תניית בוררות, ולכן יש להעביר את הדיון במחלוקת לידי בורר. בית המשפט החליט כי אין לעכב את ההליכים בתובענה. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שלמרות שהכלל הוא כי יש לעכב הליכים במקרים בהם קיימת תניית בוררות אשר חלה עליה אמנת ניו יורק לאכיפת פסקי בוררות חוץ, ולמרות שהמקרה הספציפי אינו נופל לגדר שלושת החריגים הקבועים באמנה, המאפשרים לבית המשפט שלא להפנות את הצדדים לבוררות, הרי שמקרה זה הוא מקרה נדיר, בו קיים אינטרס ציבורי בבירור המחלוקת בישראל המצדיק הימנעות מעיכוב הליכים.
על החלטה זו הגישה טבע ערעור לבית המשפט העליון. בדעת רוב נקבע, כי במספר החלטות שניתנו בשנים האחרונות הוכר קיומו של שיקול דעת במקרים חריגים, שלא לעכב את ההליכים בתובענה מסוימת אף אם אין מתקיימים החריגים הקבועים באמנת ניו יורק. במישור העקרוני, תקנת הציבור עשויה להיכנס לגדר המקרים החריגים בהם לא יעוכבו ההליכים בתובענה מסוימת, על אף שחלה תניית בוררות זרה ולא מתקיימים החריגים שבאמנה. בית המשפט הוסיף וקבע כי במקרה זה קיים אינטרס ציבורי משמעותי בפומביות, וזאת נוכח טענת המפתחות, לפיה טבע ניהלה ניסוי רשלני שסיכן חולים. עוד קבע בית המשפט כי על פי ההסכם בין הצדדים, הדין המהותי לפיו הסכימו הצדדים לדון בבוררות הוא הדין הישראלי, ומשכך, דיון בבית המשפט בישראל אינה משנה מהדין המהותי עליו הסכימו הצדדים. בדעת מיעוט, קבע השופט דנצינגר כי אמנם קיים לבית המשפט שיקול דעת במקרים חריגים שלא לעכב הליכים אף אם לא מתקיימים החריגים הקבועים באמנת ניו יורק, אך מקרה זה אינו החריג המצדיק סטייה מהוראות חוק הבוררות ואמנת ניו יורק.  מכאן העתירה לדיון נוסף. לטענת טבע, אמנם בית המשפט העיר במספר הזדמנויות כי ייתכן שיתעוררו מקרים נדירים בעתיד שבהם ניתן יהיה שלא לאכוף תניית בוררות הכפופה לאמנת ניו יורק, גם אם לא מתקיימים החריגים הקבועים באמנה, אולם מדובר באמרות אגב שנותרו בגדר אפשרות תיאורטית שלא נידונה ולא הוכרעה לגופה.

עוד נטען כי ההלכה שנקבע על ידי בית המשפט סותרת מהלכה קודמת ועומדת בניגוד לתכלית שביסוד אמנת ניו יורק. מנגד, טענו המפתחות כי בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון לא נחלקו השופטים ביחס לעצם שיקול הדעת של בית המשפט שלא לאכוף תניית בוררות, אלא נחלקו בשאלת יישום ההלכה על המקרה, ומחלוקת זו אינה מצדיקה קיום דיון נוסף בפסק הדין.

החלטתו של בית המשפט העליון:
בית המשפט קבע כי אף אם יקבל את עמדת טבע, לפיה יש בפסק הדין חידוש הלכתי, אין מדובר בחידוש הלכתי המצדיק את קיום ההליך יוצא הדופן של דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון. עוד קבע בית המשפט, כי המחלוקת בין השופטים בפסק הדין התמקדה בעיקר בשאלה האם המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים ונדירים בהם יימנע בית המשפט מעיכוב ההליכים על אף קיומה של תניית בוררות בינלאומית, ובכך יש משום מחלוקת על יישומו של כלל שכבר מצא ביטוי בפסיקה. בנסיבות אלה, השאלה המשפטית של עצם קיום שיקול דעת כאמור אינה נמנית עם אותן שאלות משפטיות מיוחדות שישנה הצדקה לקיים לגביהן דיון נוסף, לאחר שנידונו והוכרעו בפסק דין של בית המשפט העליון.
העתירה נדחתה, וטבע חוייבה בשכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪.
טבע יוצגה ע"י עוה"ד טולצ'ינסקי, מרציאנו והירש. המפתחות יוצגו ע"י עוה"ד מויאל-מאור, סובול, רוזנברגר-זדה וויגדור.