ביטול הלכת גויסקי – גורם שאינו אוחז כשורה בשטר לא יוכל להתגבר על הגנה של כשלון תמורה

עו"ד קרן רייכבך סגל ועו"ד גיא אידו
בין ראובן לשמעון נכרת חוזה במסגרתו התחייב ראובן למכור לשמעון יהלומים בעתיד. במסגרת ההתחייבות בין הצדדים, מסר שמעון לראובן שיק מתועד למועד מאוחר, מתוך כוונה לפרוע את התשלום לאחר קבלת היהלומים מראובן. השיק שניתן לראובן הוסב לצד ג' – בתמורה לקבלת כספים ממנו. לאחר ההסבה, נקלע ראובן לקשיים כלכליים ולא סיפק לשמעון את היהלומים שהתחייב לספק. כעת, צד ג' מבקש לתבוע את תשלום השטר משמעון. נשאלת השאלה, האם למרות כשלון התמורה בכך שהיהלומים לא סופקו לו, יידרש שמעון לפרוע את השטר?

לצורך בחינת הסוגייה, יש להכיר שני מושגים מרכזיים בדיני שטרות:

האחד, "אוחז כשורה" בשיק – הגורם אשר קיבל את השיק לידיו כשהוא שלם ותקין על פי מראהו, בתום לב, בעד ערך ובשעה שהוא לא ידע שזכות כלשהי בשטר פגומה.

השני, "אוחז בעד ערך" בשיק – כאשר יש פגם כלשהו בשיק, כגון פגם צורני בשיק, ואולם, מועד סיחור השיק לגורם המחזיק בו קדם למועד כשלון התמורה של עסקת היסוד.

מזה למעלה מ- 53 שנים, היתה נהוגה בישראל ההלכה שנקבעה במסגרת (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פד"י טז(1)595 (1962)) לפיה זכותו של נסב השטר (צד ג', הגורם אליו הוסב שטר) תגבר על זכותו של מושך השטר (שמעון, נותן השטר), בנסיבות שבהן הופרה עסקת היסוד ומושך השטר לא קיבל תמורה בעד השטר שהוא משך מידי הנפרע (ראובן, הגורם אליו הועבר השטר מנותן השטר). הלכה זו חלה גם כאשר נסב השטר לא הוגדר כ"אוחז כשורה" בשטר, אלא רק כ"אוחז בשטר בעד ערך" ובתנאי שמועד סיחור השטר אליו קדם למועד כשלון התמורה של מי שהסב את השטר.

על פי הלכה זו, אוחז בעד ערך יוכל להתגבר על טענות של כשלון תמורה (בדומה ל"אוחז כשורה") ובתנאי שמועד סיחור השיק לבנק קדם למועד כשלון התמורה בין הצדים. בכך, ידרש מושך השיק לפרוע את השיק גם אם לא קיבל את תמורה כלשהי בגינה שילם לנפרע.

הלכה זו היתה שנויה במחלוקת וזכתה לביקורות נוקבות ברבות השנים, זאת עד שביום 24.11.2015 ביטל בית המשפט העליון את ההלכה במסגרת רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ ברוב קולות של השופטים ניל הנדל ואורי שוהם אל מול דעת המיעוט של השופט נעם סולברג.

פסק הדין עסק במקרה בו חברה בשם "טל טריידינג קורפ" (שמעון) כרתה חוזה לרכישת יהלומים מחברת "יהלומי צבי אור (1981) בע"מ" (ראובן). במעמד זה, מסרה טל טריידיג שיק דחוי לחברת  צבי אור ושיק זה הוסב לבנק לאומי (צד ג') כבטוחה לתשלום חובתיה של יהלומי צבי אור לבנק. בעת ההסבה חתמה חברת יהלומי צבי אור בשם שונה מזה שהיה כתוב על גביה שיק עת משיכתו. חברת צבי אור נקלעה לקשיים ולא סיפקה לטל טריידינג את היהלומים שרכשה, וזו האחרונה ביטלה את השיק. בהיותו של הבנק אוחז בשיק, תבע את חברת יהלומי צבי אור לתשלום השיק.  בית משפט השלום ובעקבותיו בית המשפט המחוזי שדנו בתביעה (אשר החלה תחילה בהוצאה לפועל), הסתמכו על הלכת גויסקי וחייבו את יהלומי צבי אור לפרוע את השיק לבנק בהיותו "אוחז בעד ערך" על אף כשלון התמורה ועל אף הטעות בשם החברה בהסבת השיק לבנק.

במסגרת הניתוח המשפטי שנערך בפסק הדין, קבע בית המשפט כי יש להחיל מבחן משולש – דיני שטרות, דיני הקניין ודיני החוזים, כדי ללמוד מהו מעמדו של אוחז בעד ערך. במקרה בו נפל פגם בתקינות השטר על פי דיני השטרות – נפגעת סחירותו ובכך נשלל מעמד אוחז השטר כשורה. יחד עם זאת, עדיין עומדים בפני אוחז השטר טיעונים מתחום דיני הקניין ודיני החוזים.

בסופו של יום, בית המשפט העליון קיבל את ערעור חברת טל טרידינג וקבע כי רק נסב השטר שהינו "אוחז כשורה" בשטר יוכל לדרוש ממושך השטר לשלם לו את סכום השטר על אף שמושך השטר לא קיבל תמורה עבור השטר שנמסר לנפרע. ואילו, במקרה בו נסב השטר הוא "אוחז בעד ערך" (ולא אוחז כשורה) נסב השטר לא יוכל להתגבר על טענת כשלון תמורה של מושך השטר.

יצוין כי כבוד השופט סולברג בדעת מיעוט בפסק הדין ביקש להשאיר את הלכת גויסקי בכפוף לצמצומה באמצעות הוספת שני תנאים – תשלום תמורה ממשית של הנסב לנפרע וכי בעת הסבת השיק לא היה כשלון התמורה צפוי מבחינה אובייקטיבית. בכך, לעמדתו נגזרת חלוקת סיכונים ראויה. כאמור, דעה זו לא התקבלה בפסק הדין.

לסיכום, בפסק הדין נקבע כי קבלת שטר פגום, בלי קשר לעיתוי כשלון עסקת היסוד: בין אם לפני "כשלון התמורה" בעסקת היסוד או לאחר "כשלון התמורה", שוללת ממחזיק השטר הפגום את היכולת לאכוף את ביצוע התשלום.

משמעות הדבר מבחינה מעשית הנה כי מי אשר מקבל שיק לידיו ומבקש ליהנות מהמעמד המיוחד של אוחז כשורה שומה עליו להקפיד הקפדה יתרה בבחינת תקינות השיק אותו הוא מקבל לידיו.