בוררות – גם בסכסוכים עם המדינה

 

מעורבות רשויות שלטוניות בתחום הסחר הבינלאומי היא עניין יומיומי. כך למשל, מעורבת רשות המכס בתהליכי היבוא והיצוא, משרד התעשייה המסחר והתעסוקה מעורב בהנפקת רשיונות יבוא לטובין שונים הטעונים רשיון, משרדי הבריאות, החקלאות, התקשורת מנפיקים אישורים שונים לסחורות מיובאות וקיימות עוד דוגמאות רבות. מאחר ומידת מעורבות רשויות השלטון בסחר הבינלאומי היא כה גבוהה ולא ניתן להימנע ממנה, לעיתים מתרחשות טעויות של הרשות, והאזרח נאלץ לתבוע אותה.
עד כה, הייתה עמדת המדינה באופן מסורתי כי סכסוכים שהיא מעורבת בהם (כתובעת או כנתבעת), יוכרעו בבית המשפט ולא במסגרת בוררות, ברוח הנחיית היועץ המשפטי לממשלה: "ככלל אין המדינה מיישבת את סכסוכיה בבוררות אלא באמצעות בתי המשפט". הסיבות לכך היו רבות, אך בין היתר המדינה נמנעה מהליכי בוררות, בשל היעדר יכולת להגיש ערעור על פסק-הבורר ובשל הרצון כי הסכסוכים שבהם היא מעורבת יתנהלו בשקיפות מלאה.

במהלך חודש אוקטובר פרסם היועץ המשפטי לממשלה הנחייה חדשה, אשר מחייבת את המדינה מעתה והלאה לבחון את האפשרות של יישוב סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט, באמצעות בוררות. במסגרת ההנחיה החדשה מיום 12.10.09, מפורטים יתרונות הליך הבוררות, וביניהם הפחתת העומס ממערכת בתי המשפט, קידום הכרעות מהירות בסכסוכים וסיוע בשמירה על מערכות יחסים ארוכות טווח ועל המשך שיתוף הפעולה בין הצדדים השונים. שינוי המדיניות רבת השנים נובע, בין היתר, מתיקון חוק הבוררות בנוגע לערעור על פסק-הבורר. ההנחיה מתייחסת הן לאפשרות של העברת סכסוך קיים למסלול של בוררות, והן לאפשרות של קביעת תניית בוררות בהסכמים שהמדינה היא צד להם. ההנחיה מפרטת את השיקולים והמאפיינים שיש להביא בחשבון, על מנת להעביר את הסכסוך למסלול של בוררות. בין השאר, נקבע, כי בסכסוכים בעלי אופי אזרחי-עסקי או אופי מקצועי-טכני, בסכסוכים בהם קיים יתרון לבירור בהליך שאינו פומבי, בסכסוכים שבין המדינה לבין צד עימו קיימת מערכת יחסים ארוכת טווח ובסכסוכים בהם קיים יתרון לבירור בפני אדם בעל ידע מקצועי, תישקל לחיוב האפשרות של העברת הסכסוך להליך בוררות או קביעת תניית בוררות בהסכם המתגבש בין הצדדים. לעומת זאת, בסכסוכים שעניינם הפעלת סמכות שלטונית על ידי המדינה, בסכסוכים לגבי קיומה של שאלה משפטית עקרונית אשר מן הראוי שתידון בשקיפות, בסכסוכים שנוגעים לציבור הרחב או שהכרה בהם עשויה להשליך על ציבור רחב ובסכסוכים שהכרעתם עשויה להשפיע על צדדים שלישיים, תישלל, ככלל, האפשרות של העברת הסכסוך להליך של בוררות. בחינת האפשרות של העברת הסכסוך להליך של בוררות תיבחן בכל מקרה לגופו בהתחשב בנסיבותיו הקונקרטיות. במקרים בהם מעוניינת המדינה להעביר סכסוך קיים (בין אם טרם הוגשה תביעה ובין אם מתנהל הליך בבית המשפט) לבוררות, יחליט בסוגיה היועץ המשפטי לממשלה.

ננסה לדמיין כיצד תיושם הנחייה זו, לדוגמא, בסכסוכים שבין יבואן לבין רשויות המכס. נניח כי קיים סכסוך בנוגע לשווי הטובין לצרכי מכס. מחלוקות בעניין זה הן מועמדות מצוינות להליך של בוררות: לרוב מדובר במחלוקת נקודתית הנוגעת לשאלה עובדתית ביחס ליבואן ספציפי ושאין לה השלכה על הציבור הרחב של היבואנים. העברת מחלוקת בנוגע להערכת טובין לבוררות עשויה לסייע בפתרון הסכסוך באופן יעיל ומהיר, וכך יוכל היבואן לכלכל צעדיו מבלי להמתין שנים רבות עד להכרעה בעניינו. לעומת זאת, נראה כי מחלוקת הנוגעות לסיווג טובין לצרכי מכס, היא מועמדת פחות טובה להליך של בוררות, היות ובדרך כלל לפסיקה בנושא כזה יש השלכה על יתר היבואנים, המייבאים טובין דומים או זהים, ולכן מן הראוי שהליך כזה ינוהל בשקיפות בבתי המשפט. ניתן להעריך כי גם תובענה להשבת טובין תפוסים לא תועבר לבוררות, היות ובמקרה כזה מדובר בבחינת חוקיות התנהגות המדינה והפעלת שיקול הדעת המנהלי. באופן כללי ניתן לומר, כי אם הסכסוך קשור בהפעלת שיקול הדעת של הרשות השלטונית, תהיה נטייה פחותה להעברת ההכרעה בסכסוך לבוררות, להבדיל מתביעות כספיות נגד המדינה, המבוססות על התקשרויות חוזיות בין גוף פרטי (למשל: ספק שירותים) לבין המדינה.