בהעדר אישורים מתאימים לייבוא טלפונים סלולריים – יתפסו הטובין ויוחרמו

ביום 3.8.12 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון, הדוחה תביעה להחזר טובין תפוסים, בנימוק כי משלא השיג התובע את האישורים הנדרשים לייבוא טלפונים סלולריים לשטחי הרשות הפלסטינאית, הרי שרשות המיסים פעלה כדין כאשר תפסה את הטובין (ת"א 446/07 אמיר זיאד נ' מדינת ישראל – רשות המכס).

עובדות המקרה

התובע הינו הבעלים של משלוח אשר כלל טלפונים סלולריים ואביזרים נלווים, ואשר נתפס על ידי המכס במעבר קרני, בטענה כי המדובר בטובין מוברחים, אשר יובאו ללא קבלת האישורים הנדרשים.

התובע טען כי הוא רכש את המשלוח כחודש לפני תפיסתו מעוסק מורשה בתחומי הגדה. לטענתו, המוכר אמור היה לפרוק את המשלוח אצל מחסנאי אשר ישב בשדרות, אולם בעת שזה יצר עם המחסנאי קשר, היה המחסנאי בדרכו למעבר קרני על מנת לפרוק סחורה אחרת. משכך, ביקש המחסנאי מהשליח לפגוש אותו שם, שם מסר לו השליח את הסחורה. התובע טען כי בעת בדיקת המשאית במעבר קרני, סברה רשות המיסים בשוגג כי משלוח הפלאפונים שהיה בחזקת המחסנאי על גבי המשאית ואשר נמסר לו על ידי השליח, יועד לעזה, ואין זה המצב.

טענות הצדדים

התובע טען, כי פעולת התפיסה והתנהלותה של הנתבעת נגועים באי חוקיות ובחוסר תום לב, בין היתר בהתייחס לכך שהנתבעת פעלה בניגוד לסעיף 19(א) לפקודת המכס, האוסר על ביצוע תפיסה שלא במעמד "פודה הסחורה". התובע טען בנוסף, כי הטובין לא יובאו על ידו, אלא נרכשו כדין, בליווי חשבוניות ותעודות משלוח, וכי לא הייתה כל כוונה להבריחם לרצועת עזה, כפי שחשדה הנתבעת.

רשות המיסים טענה, בין היתר, כי התובע הפר את הדין בעת שנמנע מקבלת והצגת האישורים ההכרחיים לייבוא טלפונים סלולריים דרך מדינת ישראל ולהעברתם לרשות הפלסטינאית, וכי התובע נמנע מתשלום מסי היבוא כנדרש.

רשות המיסים טענה, כי היא ביצעה בדיקה מול חברות נוקיה וסמסונג במטרה לבחון את מקור המכשירים אשר נתפסו, והיא גילתה כי המכשירים אשר נתפסו לא יובאו לארץ על ידי היבואנים הבלעדיים, כאשר חלק מן הדגמים אינם מיובאים כלל לארץ, וחלקם אף אינו מאושר ליבוא ע"י משרד התקשורת. יתרה מכך, בדיקה מול נוקיה העולמית העלתה כי המכשירים שהיו מתוצרתה יוצרו עבור יבוא ושימוש בירדן ובאיחוד האמירויות הערביות.

לאור האמור, טענה רשות המיסים כי המדובר במכשירים מוברחים, אשר דבר הבאתם לא דווח למכס, הכל מתוך מטרה להתחמק מתשלום מסים ולעקוף הגבלות יבוא.

החלטת בית המשפט

בית המשפט קבע, כי בעת ייבוא טלפונים סלולריים לרשות הפלסטינאית דרך מדינת ישראל, היה על התובע לשחרר את הטובין ברשימון אוטונומיה ולקבל אישור בגין תשלום מסי יבוא, אישור משרד התקשורת ואישור מקמ"ט תקשורת. משלא הציג התובע את האישורים האמורים, הרי שהנתבעת פעלה כדין בעת שתפסה את הטובין.
בית המשפט קבע בנוסף, כי התובע לא הביא עדויות וראיות המבססות את טענותיו אודות מקור הטובין מלבד עדותו שלו. מנגד, בכל הנוגע לרשות המיסים, קבע בית המשפט כי רשות המיסים פעלה לאחר חקירה ודרישה, תוך שהיא מתעדת את פעולותיה כנדרש.

בית המשפט קבע כי ככל שהיה ביכולתו של התובע להשיג את האישורים הנדרשים לצורך שיווק הפלאפונים, אזי היה ביכולתו לפנות במשך הזמן שחלף מהתפיסה למשרד התקשורת במטרה להשיג אישורים אלו. העובדה שלא עשה כן מלמדת כי מלכתחילה לא היה בכוונתו לבקש את האישורים.

לאור האמור, דחה בית המשפט את התביעה להחזרת התפוס, והשית על התובע את הוצאות המשפט של הנתבעת.

את התובע ייצג עו"ד חכימי זוהר, ואת הנתבעת ייצג עו"ד זיו אלדן מפרקליטות מחוז דרום