The silicon in Tnuva milk case - determination of the limits of the defence in respect of infringement of "individual autonomy" (article in Hebrew).

לאחרונה ניתן פסק הדין על ידי בית המשפט העליון במסגרת הערעור שהגישה חברת תנובה, בפרשה הידועה בכינויה כ- "פרשת הסיליקון".
 

נקדים ונאמר, כי בשל חשיבותן של הסוגיות המשפטיות שנדונו במסגרת פסק הדין, ובשל ההכרעה שניתנה בהן באינסטנציה המשפטית הגבוהה ביותר, יש להניח כי פסק הדין יהווה מורה דרך במהלך השנים הבאות לאופיין ולעיצובן של גבולות מוסד התובענות הייצוגיות הצרכניות. 
 

העובדות הרלוונטיות לפרשה דנן החלו עוד בשנת 1993, בשעה שבעקבות בעיה שהתעוררה בשל הקצפת יתר בתהליך מזיגת חלב עמיד המכיל 1%, הוחלט על ידי תנובה לפתור את "הבעיה" באמצעות הוספת חומר כימי לחלב, המוכר בכינויו "סיליקון". דבר הוספת הסיליקון לחלב לא צוין על גבי האריזות והוא היה מנוגד להוראות התקן הרשמי שהיה בתוקף אותה עת. 
 

פסק הדין שבענייננו נסוב על ההכרעה שניתנה בבית המשפט המחוזי, במסגרתה נקבע כי הנזקים שאושרו במסגרת הליכי אישור הבקשה להכיר בתובענה כייצוגית, כוללים לא רק נזק לא ממוני, בלתי מוחשי, הכולל תחושות שליליות, כגון תחושת גועל, עוגמת נפש ואי נוחות, אלא גם פגיעה באוטונומיה של הפרט, אשר עיקרה בזכות לגבש החלטה אם להסכים למהלך מסוים, באופן שקול, מושכל ומודע ובידיעת העובדות הנוגעות לדבר. לדידו של בית המשפט המחוזי, שלילת זכותם של הצרכנים לקבל החלטה באופן שקול, מושכל ומודע, תוך ידיעת העובדות הנוגעות בדבר, האם לרכוש ולצרוך את החלב של תנובה, מהווה נזק עצמאי בר-פיצוי, גם בהיעדר כל נזק אחר, ואפילו אין ראיה שהצרכנים היו נמנעים מלרכוש את החלב לו ידעו את כל העובדות.
 

בהתאם לכך קבע בית המשפט המחוזי, בהסתמך על סקר צרכנים שנערך במסגרת ההליך, כי נזק בשל פגיעה באוטונומיה של הפרט נגרם לכלל הקבוצה, אף על פי שרק כמחצית מחברי הקבוצה סבלו מנזק בלתי ממוני המתבטא בתחושות שליליות שונות. בסיכום כולל חויבה תנובה על ידי בית המשפט המחוזי, לשלם פיצוי בסך 55 מיליון ש"ח, המשקף נזק אישי מוערך בסך 250 ש"ח לכל אחד מחברי הקבוצה. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה, כאמור, תנובה ערעור לבית המשפט העליון.
 

בית המשפט העליון קבע, בהתייחסו לראש הנזק בגין הפגיעה באוטונומיה, כי העקרונות שביסוד ההכרה בראש נזק זה והזכות החוקתית שעליה נועדה הכרה זו להגן, מצדיקים במקרים מתאימים מתן פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה גם בהתקיים עוולות כגון העוולה הצרכנית בענייננו, ולא ראוי לה כי תצטמצם, כטענת תנובה, במקרים של רשלנות רפואית או לפגיעה באוטונומיה של הגוף בלבד.
 

יחד עם זאת, בית המשפט הוסיף וקבע, כי באותם מקרים שמי מחברי הקבוצה נותר שווה נפש ואדיש להפרת יכולת הבחירה שלו, כי אז ניתן לקבוע שהוא אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה. לגישת בית המשפט, אין מקום לפצל את הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה מהפיצוי בגין עוגמת נפש ותחושות שליליות שנגרמו לנפגע בגין אותה הפגיעה. 
 

הואיל ובית המשפט המחוזי כלל במסגרת הפיצוי שנדרשה תנובה לשלם, גם את חברי הקבוצה שלא התלוו אצלם תחושות תוצאתיות בגין הפגיעה באוטונומיה, הפחית בית המשפט העליון את הפיצוי לטובת הציבור מ- 55 מיליון ₪ ל- 38.5 מיליון ₪.
 

אנו בדעה כי ההרחבה שביצע בית המשפט בדוקטרינת הפגיעה באוטונומיה, גם לתחומים צרכניים, הינה הרחבה חריגה. לא זו בלבד שהרחבה זו עלולה להלך אימים על יצרנים ועוסקים במשק, היא עשויה לטעמנו, לרבוץ בסופו של דבר, לפתחם של הצרכנים עצמם.

 

יש לזכור, כי דוקטרינת האוטונומיה של הפרט, שהינה יציר הפסיקה, קובעת רף נמוך למדי שעל הנפגע להוכיח לצורך התקיימותה. בשונה מעילות צרכניות שלצורך הוכחתם נדרש הנפגע להוכיח רכיבים משפטיים מקובלים המבוססים על פקודת הנזיקין, ובכלל זאת קשר סיבתי בין ההפרה לנזק שאירע, בגין הפגיעה באוטונומיה אין צורך להוכיח קשר סיבתי בין גילוי המידע הרלוונטי לבין בחירתו של הניזוק. עובדה זו מובילה לכך, שבמקום שבו קיים קושי לנפגע להוכיח את נזקו בהתאם לרכיבים משפטיים מקובלים, הוא עשוי למצוא מזור, כפי שמתרחש לא אחת, בעילה של הפגיעה באוטונומיה.
 

לא זו בלבד, דוקטרינה זו איננה מוגבלת לפיצוי בגין הערך הממוני של המוצר שנרכש על ידי הנפגע, והפיצוי עלול להיות לאין ערוך גבוה ממנו. כפי שאירע בהליך דנן, ערכו של החלב העמיד עמד על סך של מספר שקלים בלבד, אולם לנוכח הפגיעה באוטונומיה, נקבע כי הפיצוי בגין התוצאות שנלוו לפגיעה זו הינו בסך של 250 ש"ח לכל צרכן. שומה היה על בית המשפט, לטעמנו, להצר את גבולות הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה, שכן פיצוי משמעותי בשל הפגיעה באוטונומיה, יגולגל התשלום בסופו של דבר על הצרכנים, אשר יידרשו לשלם מחיר גבוה יותר עבור הטובין.