Changes to American patents law: the first to invent versus the first inventor to file (article in Hebrew).

בתיקון לחוק הפטנטים האמריקאי Leahy-Smith-America Invents Act (AIA))) אשר נכנס לתוקף ב-16 לספטמבר 2011, בוצעו מספר שינויים משמעותיים בתחום הפטנטים בארצות הברית, אשר יחולו מיום 16 במרץ 2013. להלן נסקור את משמעותם של שני שינויים מרכזיים בחקיקה זו:
 

ראשית, שינוי משמעותי ביותר,  הכרוך במעבר  משיטה המבוססת על הרעיון של "הראשון להמציא"  (First-to-invent) לשיטה המבוססת על הרעיון של "הממציא הראשון להגיש" (First- inventor-to-file). שנית, שינוי הנוגע ל "תקופת החסד" הניתנת לממציא, על-אף שהמצאתו פורסמה בתוך השנה הקודמת למועד ההגשה.
 

הראשון להמציא (First-to-invent): בניגוד לשאר מדינות העולם, בארצות הברית פועלת מזה שנים שיטה המבוססת על הרעיון של "הראשון להמציא"  (First-to-invent). המשמעות של מערכת כזו היא, שכאשר באים שני ממציאים אשר המציאו את אותה האמצאה, ההכרעה למי תינתן הזכות הבלעדית באמצאה תקבע לפי מי מהם  היה הראשון להמציא ולממש את האמצאה ולא בהכרח מי הראשון אשר הגיש אותה לרישום במשרד הפטנטים.
 

הראשון להגיש (First- to-file): בניגוד לארצות הברית, בשאר מדינות העולם, העדיפות מבוססת על העקרון של "הראשון להגיש"  (First-to-file). בשיטה זו, לא משנה מי הוא הממציא הראשון בפועל, אלא מי הגיע ראשון למשרד הפטנטים והגיש בקשה לרשום את האמצאה כפטנט.
 

שינוי החקיקה בארה"ב מציג שיטה  המבוססת על הרעיון של "הממציא הראשון להגיש" (First-inventor-to-file). שיטה  זו מבוססת על "הראשון להגיש" (First-to-file) אולם מאפשרת רק לממציא להגיש את הבקשה לפטנט.  במילים אחרות, אדם אינו יכול לרשום כל אמצאה שנתקל בה במקרה, כפטנט על שמו, מאחר וזו אינה אמצאה שלו.
 

איך השינוי משפיע עלינו? לישראלים, יש ניסיון רב עם מערכת המבוססת על הכלל - ה"ראשון להגיש" (First-to-file), מאחר ואנו רגילים להגיש בקשות בישראל ובמדינות רבות בעולם הפועלות בהתאם לשיטה הזו.
 

יש הטוענים כי הרפורמה בחוק האמריקאי פוגעת בחברות הקטנות ובממציאים הבודדים, אשר נהנו עד היום בארה"ב מגישת ה"ראשון להמציא" (First-to-invent). הרפורמה מובילה למצב בו נוצרת תחרות בהגעה למשרד הפטנטים. יתכן כי בתחרות כזו, לחברות הגדולות קיים יתרון על פני החברות הקטנות והממציאים הבודדים, מאחר ויש לחברות הגדולות יכולת כלכלית לממן את המרוץ למשרד הפטנטים. עם זאת, בעינינו, יתכן כי דווקא חברות קטנות והממציאים הבודדים יעילים יותר, מאחר שתהליך קבלת ההחלטות שלהם מהיר יותר ומאפשר להם להזדרז ולפעול במהירות רבה, ללא סרבול העשוי להיות קיים בחברות הגדולות, וכך השיטה החדשה פועלת גם לטובתם.

 

עולה, איפוא, כי, בניגוד לרושם המתקבל ממבט ראשון ולטענות השונות העולות מגופים שונים, לשינוי החוק יתרונות רבים, הן לממציאים "הקטנים" אשר לרשותם עומד יתרון הזריזות, המאפשר להם להביא את האמצאה משלב הרעיון לשלב הגשת הבקשה לפטנט במהירות, והן לחברות הגדולות אשר להן יכולת כלכלית ואפשרות לנהל כעת מדיניות פטנטים אחידה בכל העולם.
 

תקופת החסד (Grace period): שינוי נוסף בחוק האמריקאי מתייחס ל"תקופת חסד" שניתנת לממציא. כידוע, על בקשת פטנט להיות חדשה ובמדינות רבות יש להגישה למשרד הפטנטים לפני פרסומה. החוק הישן בארצות הברית איפשר לממציאים להגיש בקשתם לפטנט גם אם פרסמו אותה בפומבי לפני הגשתה, ובלבד שההגשה תיעשה בתוך שנה מיום הפרסום הראשון ("תקופת החסד"). כך, בחוק הישן, כל פרסום בכתב,  אפילו שלא על-ידי הממציא, שנעשה תוך שנה או פחות מיום ההגשה בארצות הברית לא נחשב כידע קודם (prior art) לבקשת הפטנט ולא מנע מהממציא לזכות בפטנט בארה"ב.
 

גם במדיניות זו יחול שינוי במרץ 2013. אמנם "תקופת החסד" בת השנה נשמרת ביחס לפרסומים שעשה הממציא, או שנבעו ממנו ופרסומים אלו לא ייחשבו כידע קודם, אך, פרסומים שנעשו על-ידי אחרים ולא נבעו מהממציא, ייחשבו כידע קודם. עוד שינוי חשוב הוא, שתקופת החסד בת השנה תיספר ממועד הפרסום ועד מועד ההגשה הראשונה של ההמצאה בכל העולם (priority filing), לא בהכרח ממועד ההגשה בארה"ב.
 

לסיכום: הרפורמה בחוק הפטנטים האמריקאי משמעותית לממציא האמריקאי וגם לממציאים ישראליים והיא כוללת עוד שורה ארוכה של שינויים. שני השינויים שסקרנו לעיל, מדגישים, בין היתר, את הצורך להזדרז ולהגיש בקשה לרישום פטנט בהקדם האפשרי, לפני חשיפתה בפומבי על-ידי הממציא.