Another rise in standing of the holder of a lien (article in Hebrew).

פסיקה חדשה של בית המשפט העליון מרוממת עוד יותר את מעמד בעלי זכות העכבון, ונותנת להם עדיפות גם על משכנתה קודמת בזמן.

מהי זכות העכבון
זכות העכבון הינה זכותו של נושה לעכב נכס הנמצא בחזקתו, ולא למוסרו לידי החייב, וזאת עד לפירעון החוב נשוא העכבון. לזכות העכבון שני פנים: הפן החוזי, בין שני הצדדים לעכבון, המאפשר לנושה להימנע מהשבת הנכס לחייב, ואף לחסום טענות נזיקיות שיעלו נגדו, כי במעשה זה גרם לחייב נזקים. הפן הקנייני-בטוחתי, אשר מקנה לנושה בעל זכות העכבון, בתנאים מסוימים, מעמד של נושה מובטח בפשיטת רגל או פירוק של החייב.

במציאות הישראלית של פירוקים ופשיטות רגל, במרבית המקרים לא מקבלים הנושים "הרגילים" דבר מחובם, ובפועל מחולקים נכסי החייב בין הנושים המובטחים והנושים בדין קדימה. זכות עכבון היא לפיכך אחת הזכויות החזקות אשר יכולה לרומם מעמד של נושה רגיל למעמד של נושה מובטח, ועל פי הפסיקה האחרונה שתידון כאן, לגבור גם על נושה מובטח קודם בזמן. עם זאת, המדובר בזכות בלתי מוכרת יחסית, אשר השימוש בה הוא מועט למדי.
 

זו הסיבה שבחרנו לייחד גיליון זה לזכות העכבון, על מנת להביא אותה לתשומת לבכם, ולחדד את היכולת לעשות שימוש בכלי חשוב זה בסיטואציות המתאימות.
 

זכות העכבון בחקיקה הישראלית
 זכות העיכבון לא מוסדרת בדבר חקיקה אחד, אלא בדברי חקיקה שונים הפזורים בחוקים שונים. למעשה, ניתן לומר שעל דיני העיכבון בארץ חלות שתי מערכות דינים. האחת דברי החקיקה המאפשרים את יצירת זכות העכבון, ושנייה, ההסדר הכללי המצוי בסעיף 11 לחוק המיטלטלין, הקובע כללים אחדים בעניין הפעלתה של הזכות, מהותה והיקפה, לאחר שזו קמה.
 

חשיבות זכות העכבון והרחבתה בפסיקה
לאור כוחה הבטוחתי- קנייני של זכות העכבון, מעמדה המיוחד ועוצמתה בהליכי פשיטת רגל ופירוק, נדונה זכות העכבון ובייחוד תחולתה וגבולותיה במקרים רבים בפסיקת השנים האחרונות, כאשר המגמה השלטת היא הרחבת תחולת זכות העכבון.
לאור הפסיקה והחקיקה, ניתן ללמוד על מספר הלכות מרכזיות לעניין דיני העכבון:
• המדובר בזכות להחזיק את הנכס ולא לעשות בו שימוש.
• בעבר נקבע כי הפן הבטוחתי של העכבון הינו רק במקרים בו המדובר ב"עכבון       קבלני" (פסק הדין המנחה בעניין גרוס נ' רשות שדות התעופה), דהיינו שהעילה לעכבון השביחה את הנכס, לא די באחזקה בלבד. ההנמקה לכך היתה עקרון השוויון בין הנושים, והפומביות שיש ליתן במסגרת זכות הקניין לצדדים שלישיים, שאינה מתקיימת בזכות העכבון.

בשנים האחרונות הורחבה זכות העכבון,כאשר הדרישה להשבחה של הנכס כבסיס ליצירת זכות העכבון, כמעט ובוטלה. משקלה של דרישה זו עבר מתנאי ליצירת הזכות עצמה, למישור התחרות בין הנושים השונים לאחר שהוכרה טענת העכבון.
• לפי סעיף 19 לחוק החוזים תרופות, המדובר בזכות עכבון רק על "עסקה אחת" ולא על מספר עסקאות. קיים חריג והוא כאשר מדובר ב"עסקת מסגרת" מכוחה נעשו מספר פעולות, שאז ככל שיש תוכן של ממש לעסקת המסגרת, הרי שאפשר לראות בכל המכלול כ"עסקה אחת". הפסיקה בשנים האחרונות הקלה בדרישות כדי ש"עסקת מסגרת" תחשב "עסקה אחת", כאשר הוסרה למעשה הדרישה של הקביעה מראש להיקף השירותים או לתמורה כוללת.
• עם שחרור הנכס, העכבון בטל. על כן, גם אם יש חוב בגין כמה עסקאות, זכות העכבון תחול על העסקה האחרונה בלבד.
הרחבה האחרונה בעניין אלוניאל- בעל זכות עכבון גובר על זכויות בעל משכנתה קודמת בזמן
לאחרונה, חלקה עליה נוספת במעמד בעלי זכות העכבון, וזאת בפסיקת בית המשפט העליון בפרשת אלוניאל (ע"א 4588/06 אלוניאל בע"מ נ' כונס הנכסים עו"ד שי גרנות מיום 30.9.09, פורסם בנבו), במסגרתה נקבע כאמור כי זכות העכבון גוברת במקרים מסויימים גם על משכנתה קודמת בזמן.
עובדות המקרה
חברת אלוניאל, הזכיינית של מקדונלדס בישראל, שכרה נכס מחברה. על הנכס רבצה משכנתה לטובת בנק הפועלים.
הנכס היה במצב של שלד, ועל כן נדרשו השקעות הן כדי להביא את הנכס למצב שימוש בכלל, והן כדי להתאים אותה לשימוש כסניף של מקדולנדס.
בהסכם השכירות סוכם כי השוכרת תשתתף בהשקעות אותן תוציא אלוניאל, וזאת בסכום של 200,000 דולר, אשר ישולמו ו/או יקוזזו מדמי השכירות. בהמשך שונו התנאים וניתנה אפשרות לאלוניאל לשכור את הנכס לתקופה של שבע וחצי שנים ללא תשלום, וכך יוחזר סכום ההשקעה.
למשכירה מונה כונס נכסים בהליכי חדלות פרעון.
אלוניאל הודיעה לכונס הנכסים כי היא מבקשת לסיים את השכרת הנכס ולא לעשות בו שימוש לכל תקופת שבע וחצי השנים, ואולם היא מעכבת את הנכס עד לתשלום יתרת סכום ההשקעה שטרם קוזז בסכום של כ- 330,000 ₪.
כונס הנכסים טען מצידו כי אין לאלוניאל זכות עכבון, וכי בכל מקרה גם אם זכות העכבון קיימת, היא נסוגה בפני זכות בעל המשכנתה שקדמה בזמן.

בית המשפט המחוזי קבע כי אין לאלוניאל זכות עכבון על הנכס, ועל כך הגישה אלוניאל ערעור לבית המשפט העליון, אשר הפך את ההחלטה והרחיב את זכות העכבון.
ההחלטה- מתן עדיפות לזכות העכבון על המשכנתה הקודמת בזמן

פסק הדין של בית המשפט העליון, ניתח את סוגיית העכבון בפסיקה, ולאור ההרחבה של הזכות הפסיקה קבע כי אכן קיימת בנסיבות המקרה זכות עכבון.
לאחר שקבע כך, ניתח השופט גרוניס את התחרות בין בעל העכבון על הנכס לבעל המשכנתה הקודמת בזמן (במקרה זה היה בעל המשכנתה בנק הפועלים). השאלה העולה, לפיכך, היא האם כאשר מדובר בתחרות בין שני נושים מובטחים שלשניהם זכות באותה נכס- זכותו של מי גוברת?
בית המשפט העליון קבע כי כדי לקבוע מי גובר, יש לאזן בין שני שיקולי מדיניות והפגיעה בהם כתוצאה מההחלטה. הראשון הוא "שוק ההלוואות", כיוון שאם ייקבע ששעבוד קודם בזמן אינו עמיד בפני זכויות מאוחרות, תהיה פגיעה ביכולת הבנקים לתת הלוואות בהסתמך על משכנתאות. השני הוא שיפור וקידום חיי המסחר, שכן מתן עדיפות לבעל העכבון תעודד את חיי המסחר התקין ו"שוק הקבלנות" שמביא להשבחת נכסים ודינמיות במסחר.
בית המשפט העליון בחר לאזן בין השיקולים, באופן של מתן עדיפות לזכות עכבון כאשר המדובר בפעולות שיש בהן השבחה של הנכס. דהיינו, הוכרה זכות העכבון על ההשקעות שעשתה אלוניאל במושכר כדי להביא אותו למצב של שימוש. לא הוכרה זכות עכבון ביחס להשקעות שנעשו כדי להתאים את הנכס לשימוש כסניף מקדונלנס. בפועל, לאור גובה ההשקעות שעשתה אלוניאל במושכר, הוכרה זכות העכבון של אלוניאל ביחס למלוא החוב כלפיה.
המדובר, כאמור, בהחלטה תקדימית שיש בה הרחבה נוספת של זכות העכבון, ועליית מדרגה בתוקף הקנייני- בטוחתי שלה.
בשולי הדברים, אנו סבורים שבית המשפט העליון לא דן בצורה מספקת בשאלה האם בנק הפועלים אישר את הסכם השכירות, והאם לא מדובר בעסקה חריגה ואסורה לפי תנאי המשכנתה, שאינה במהלך העסקים הרגיל. קיימת אפשרות שטענות בכיוון זה היו מביאות לתוצאה שונה.