Litigating a dispute between an importer and foreign supplier - "your place or mine"? (Article in Hebrew)

כאשר פורצת מחלוקת בין צד ישראלי (יבואן, יצואן) לצד זר ביחס לעסקה בינלאומית שכשלה, השאלה הראשונה שמתעוררת היא שאלת מקום ההתדיינות. לשאלת מקום (פורום) ההתדיינות קיימת חשיבות רבה. כל צד, מטבע הדברים, מעדיף התדיינות "קרוב לבית" על מנת שההתדיינות תהיה בשפה הנוחה לו, על פי חוקי המדינה המוכרים לו, ועל מנת שיוכל גם לחסוך בהוצאות המשפט
 

על פי הדין במדינת ישראל, כאשר צד תובע בבית משפט ישראלי נתבע זר (שמקום מושבו אינו בישראל), הוא חייב להגיש לבית המשפט בקשה להמציא את כתב התביעה לנתבע הזר (המצאה מחוץ לתחום השיפוט), על מנת להקנות לבית המשפט בישראל סמכות לדון בתביעה (אלא אם לנתבע הזר יש סוכן/נציג רשמי בישראל, ואז ניתן להמציא את כתב התביעה לנציג בישראל). בבקשה כזו, על מנת שבית המשפט יאשר לתובע להמציא את כתב התביעה לנתבע בחו"ל, על התובע לשכנע את בית המשפט בקיומם של שלושה תנאים. לאחרונה, ניתנו מספר פסקי דין בבתי משפט השלום, המבהירים את התנאים הנ"ל

ראשית, התובע חייב לשכנע כי קיימת לו עילת תביעה טובה נגד הנתבע הזר.  כך למשל, בפרשת S.I.T.A.B מן התקופה האחרונה, קבע בית המשפט כי יבואן ישראלי שטען בכתב התביעה כי עילת התביעה היא נזקים שנגרמו לו עקב אספקה של וילונות פגומים - עומד בתנאי זה (וזאת ללא שמיעת הצד השני). כאשר הנתבע הזר מגיש התנגדות לבית המשפט וטוען כי אין עילה טובה נגדו, בוחן בית המשפט את טענות הצדדים על פני הדברים, ללא שמיעת עדים (בניגוד למשפט עצמו)

שנית, התובע חייב להראות "עילת המצאה" של כתב התביעה לחו"ל. עילות ההמצאה מפורטות בחקיקה הישראלית, ומחייבות לפחות קשר מינימלי של הסכסוך למדינת ישראל. כך, כוללות העילות, בין היתר:

תביעה לאכיפה או לביטול של חוזה, כאשר החוזה נחתם במדינת ישראל, או במידה ועל החוזה חלים חוקי מדינת ישראל; תביעה בנושא הפרת חוזה שבוצעה בתוך תחומי מדינת ישראל (ואין משמעות למקום החתימה); התביעה מבוססת על מעשה או מחדל שהתבצע בתחומי המדינה; תביעה לצו מניעה נגד מעשה העתיד להתבצע בתחומי מדינת ישראל
 

בפרשת מנן מדיקל שפורסמה לאחרונה, טענה חברה ישראלית כי חברה שבדית סיפקה לה סנסורים רפואיים פגומים (שהותקנו בסופו של דבר באנגליה) ועל כן עילת ההמצאה שלה היא בגין "מעשה או מחדל שהתקיים בישראל". בית המשפט דחה פרשנות זו וקבע כי גם אם בוצע מעשה רשלני, המעשה בוצע בשבדיה, שכן שם יוצרו הסנסורים. על כן, דחה את בקשת מנן מדיקל להיתר המצאה לשבדיה


החלטה נוספת מן הזמן האחרון ניתנה בתיק האחים שליין. באותו מקרה תבע יבואן ישראלי יצרן יפני של מכונות תפירה בגין הפסקת הסכם הסוכנות עימו בישראל וגם בטורקיה. בית המשפט הפריד בין המקרים וקבע כי קיימת עילת המצאה ביחס להפרת הסכם הסוכנות בישראל, אך לא קיימת עילת המצאה ביחס להפרת הסכם הסוכנות בטורקיה, שכן החוזה בין הצדדים נחתם בטורקיה, הופר (אם הופר) בטורקיה, וכי כל הזיקות הנוגעות לסכסוך, לרבות עלויות העסקת עובדים, דמי שכירות ועוד - קשורות כולן לטורקיה ולא לישראל

מנגד, בפרשת Brumme ניסה לטעון ספק מסכי מחשב מגרמניה כי לא קיימת ליבואן הישראלי עילת המצאה, אך בית המשפט קבע כי מאחר והספק שלח ליבואן e-mail בו קיבל את הצעת ההתקשרות ביניהם, למעשה נקשר חוזה בישראל, ועל כן קיימת עילת המצאה

התנאי השלישי והאחרון שעל התובע להוכיח הוא כי בית המשפט בישראל הוא "הפורום הנאות" לדון בסכסוך. כלומר: גם בהנחה וקיימת לתובע עילת תביעה ועילת המצאה, עליו להראות כי מירב הזיקות העובדתיות הנוגעות לסכסוך קשורות למדינת ישראל ולא למדינה זרה. במסגרת בחינת שיקול זה, בודק בית המשפט היכן מתגוררים העדים הקשורים לנושא הסכסוך, היכן מצויות הראיות הנוגעות לסכסוך (למשל: בהנחה ומדובר בטובין שיש לגביהם מחלוקת, היכן הם מצויים-פיזית), האם הצדדים הסכימו ביניהם על מקום שיפוט במסגרת החוזה, איזה חוק יחול על הכרעת הסכסוך, ומבחנים רבים נוספים

בפרשת S.I.T.A.B שנדונה לאחרונה, נדחתה טענת יצרן איטלקי של וילונות, כי הפורום הנאות לדון בסכסוך בינו ובין יבואן ישראלי הוא באיטליה. היצרן האיטלקי טען כי המשא והמתן החוזי בינו ובין היבואן הישראלי היה באיטליה, התשלום בוצע באיטליה וההתקשרות הייתה בשפה האנגלית. ואולם כל טענות אלו נדחו ונקבע כי הפורום הנאות הוא במדינת ישראל, גם בשל כך שהטובין נשוא המחלוקת (וילונות) מצויים בארץ