Fundamental precedent regarding the determination of the value of the transaction for customs purposes (Article in Hebrew).

לאחרונה ניתן פסק-דין חשוב ביותר לציבור היבואנים בנוגע לערך לצרכי מכס ומס קניה.
פסק-הדין קובע כי ערך העסקה לצרכי מסי יבוא יתבסס על מחיר העסקה בפועל, בהתאם להצהרת היבואן - אם זו לא נסתרה, ואף אם לרשות המסים ישנן השגות או השערות בדבר מחיר העסקה האמיתי לטענתה, אין ביכולתה לפסול את ערך העסקה כפי שהוצהר.

סיפור המעשה בקצרה, היה כך: התובע ייבא ביבוא מקביל (פרללי) משקאות חריפים מהולנד, והגיש חשבונות מכר לרשות המסים בישראל בהן הצהיר על מחיר העסקאות. רשות המסים ערכה בדיקה וגילתה כי הבקבוקים הספציפיים הללו שנמצאו בבונדד נמכרו מן היצרן בפינלנד ליבואן באוקראינה, וממנו ליבואן בהולנד, שמכר אותם לתובע. עוד גילתה רשות המסים, כי היצרן בפינלנד מכר את אותם הבקבוקים ליבואן באוקראינה במחיר גבוה מן המחיר שהוצהר ביבוא לישראל. בשל כך, פסלה רשות המסים את המחיר שהצהיר עליו התובע, וקבעה כי לאור זאת שה"יד הראשונה" קנתה את הבקבוקים במחיר מסוים, לא יעלה על הדעת ש"היד השלישית" (התובע) תרכוש את אותם משקאות, בתוך זמן קצר, במחיר נמוך יותר.
 

בית משפט השלום בת"א דחה את טענותיה של רשות המסים מכל וכל בעניין זה, תוך שהסביר בצורה ברורה, כי דרך המלך לקביעת ערך העסקה לצרכי מס היא שווי העסקה שבה נרכשו הטובין בפועל. בענייננו, פנתה רשות המסים לספק ההולנדי (אשר מכר את הטובין ליבואן הישראלי) על מנת לברר את ערך העסקה, והספק ההולנדי אימת כי מכר במחיר עליו הצהיר התובע. משכך, קבע בית המשפט כי "תהיינה השגותיה והערכותיה של רשות המסים אשר תהיינה", חייבת היא לקבוע את ערך העסקה לפי הערך בפועל, ומשערך זה לא נסתר בבית המשפט, אין היא יכולה לקבוע ערך אחר לעסקה מנימוקים של היגיון בריא או הערכות, כפי שעשתה במקרה זה. בית המשפט אף דחה, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון (פס"ד סלון טוקיו) את הנימוק לפיו לא הגיוני שמחירי הרכישה של יבואן מזדמן, דוגמת התובע, יהיו נמוכים יותר ממחירי הרכישה של היבואן הבלעדי.
 

עניין נוסף אשר עלה לדיון בפסק-דין זה היה פסילת תעודות המקור שהומצאו על ידי היבואן. רשות המסים בישראל ביקשה מרשות המסים בהולנד לאמת את מקור הטובין, וזו השיבה לה כי תעודות המקור לא אומתו. משכך, דרשה רשות המסים מן התובע תשלומי מכס. התובע טען כי ידוע וברור כי מקורם של הבקבוקים הוא בפינלנד, ואף רשות המסים אינה חולקת על כך. משכך, טען כי אין בסיס לפסילת תעודות המקור. בית המשפט דחה בנקודה זו את טענת התובע, וקבע כי בעל דינו של היבואן (התובע) הוא היצואן ממנו נרכשה הסחורה ואולי גם שלטונות המכס של מדינת היצואן, אך לא שלטונות המכס בישראל.

פסק-דין זה מהווה ציון דרך חשוב בנוגע ליבוא מקביל, בהיבט של מיסוי היבוא. מפסק-דין זה ניתן להסיק כי רשות המסים אינה מורשית להסתמך על השוואת מחיר הרכישה של הטובין שיובאו לישראל עם מחיר בחו"ל של חוליה קודמת בשרשרת המסחר, על מנת לקבוע כי מחיר העסקה שהוצהר ביבוא המקביל אינו קביל, ועליה לקבל את מחיר העסקה כפי שהוצהר, אם זה לא נסתר בראיות חד-משמעיות.
פסק-דין זה עקרוני במיוחד לציבור יבואני המשקאות החריפים, וזאת בשל מאפיינים ייחודיים הקיימים ביבוא משקאות חריפים אשר אינם מתקיימים ביבוא טובין אחרים:
 

המיסוי על משקאות חריפים גבוה במיוחד, ויכול להגיע בתנאים מסוימים ל-192% משווי המשקה.  משום כך, הדרך בה ייקבע שווי עסקה ממנה ייגזר מיסוי כה גבוה, חשובה מאין כמותה.
 

מאפיין ייחודי נוסף ביבוא משקאות חריפים הינו אפשרות המעקב אחר מעברו של המשקה מיד ליד. יצרני המשקאות החריפים נוהגים להטביע על הבקבוקים מספר סידורי המתאר את סדרת הייצור. מספר זה מאפשר לרשות המסים להתחקות אחר זיהויו של בקבוק שהגיע לישראל, לרבות האפשרות לקבל מן היצרן פרטים אודות המחיר בו נמכר הבקבוק בפעם הראשונה, בעת שעזב את מפעלי היצרן. משום כך, פסיקה זו של בית המשפט לפיה אין להסתמך על המחיר במכירה הראשונה של היצרן כראייה למחיר היבוא לישראל, ייחודית וחשובה במיוחד בתחום המשקאות החריפים.

יחד עם זאת, באשר לפסילת תעודות העדפה, שוב העדיף בית המשפט שלא להתערב, ולא לבחון את נושא פסילת התעודות לגופו, על בסיס קביעתו שהיריבות של היבואן בישראל היא מול מדינת היצוא (הספק בחו"ל או שלטונות המכס בחו"ל). זוהי קביעה בעייתית מאד, היוצרת קשיים מהותיים, הואיל ושלטונות המכס בחו"ל רואים רק את שלטונות המכס בארץ כגופים עימם ניתן לבחון סוג זה של עניינים, ולא גופים מסחריים בישראל. 

ת.א. (ת"א) 42687/03 פולדיאן יעקב נ' מנהל המכס ומע"מ (השופט יונה אטדגי, בית משפט השלום בת"א, פסק-דין מיום 27.5.2007)