Class action regulations - new songs to old tunes (Article in Hebrew).

לאחרונה פורסמו תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע - 2010, ובאמתחתן חידושים ושינויים מרעננים לצד אימוץ הלכותיו הנוהגות של בית המשפט.

חידוש בולט בחשיבותו נוגע לעניין מועדי הגשת כתבי טענות. עובר לפרסום התקנות, היה הליך בקשה לאישור תובענה כייצוגית כפוף לתקנות סדר הדין האזרחי, דהיינו לנתבע ניתן פרק זמן של 20 יום לצורך הגשת תגובה לבקשה כאמור שהוגשה כנגדו - מסגרת זמן דוחקת שאינה עולה בקנה אחד עם היקף הסכומים האדירים הנתבעים בתובענות מסוג זה. תקנה חדשה קובעת כיום מסגרת נוחה יותר, לפיה תגובת הנתבע תוגש תוך 90 יום ממועד הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

חידוש נוסף המיטיב עם הנתבעים עוסק בתקנה הקובעת כי כתב הגנה מטעמם יוגש אך לאחר אישורה של התובענה כייצוגית וככל שתאושר, ולצורך כך יעמדו לרשותם 45 יום. תקנה זו ניצבת בניגוד להלכה שקבע כבוד בית המשפט העליון אך לא מכבר, לפיה כתב הגנה המוגש במסגרת הליך ייצוגי, יוגש בד בבד עם תגובת הנתבעים לבקשה לאישור התובענה כייצוגית. בכך צידד המחוקק בגישה הרואה בכתב ההגנה כתב טענות מיותר כל עוד שלא אושרה התובענה כייצוגית. 

עוד מחדשות התקנות לעניין קיומו של קדם משפט. עד עתה נהגו צדדים להליך ייצוגי במשורה בכל הנוגע לשימוש בכלים העומדים לרשותם בשלב המקדמי - שלב הבקשה. אולם כעת, מקנות התקנות החדשות לבית המשפט את הסמכות להורות על קיום קדם משפט בשלב הבקשה, ובכך להגביר את השימוש בכלים כגון גילוי מסמכים, מינוי מומחים, הצגת שאלונים ועוד, שלרוב היו "רדומים", ואשר יש בהם כדי לפשט ולייעל את ההליך וכן להביא לחשיפה מירבית של האמת כבר בשלב מוקדם.

בצד החידושים ניכרת בתקנות אף הרחבה של הוראות החוק שהיו נוהגות עד עתה. כך למשל, בעניין הסתלקות תובע ייצוגי קובע החוק, כי תובע המבקש להסתלק מבקשה שהגיש לאישור תובענה כייצוגית, צריך לקבל את אישור בית המשפט לכך ולפרט אם קיבל טובת הנאה כלשהי בתמורה, זאת בכדי למנוע קנוניה של צדדים להליך ייצוגי אשר עלולים להגיע להסדר כספי, במסגרתו יסתלק התובע מן ההליך תמורת סכום כסף, ובכך יזנח את אינטרס הקבוצה למען טובתו האישית. מאידך, כאשר מעוניין תובע לוותר על ערעור שהגיש כנגד דחיית בקשתו לאישור, אין החוק מחייבו לקבל את אישורו של בית המשפט - דבר המעלה תמיהה, שכן גם במקרה זה עולה ומרחפת סכנת הקנוניה האמורה. התקנות החדשות מטפלות בסוגיה זו וקובעות, כי גם תובע המעוניין לחזור בו מערעור על החלטת בית המשפט הדוחה את בקשתו, זקוק לאישורו של בית המשפט בכדי לעשות כן. לא זו אף זו, התקנות מרחיבות את הנדרש מן התובע אף בשלב הגשת הבקשה להסתלקות וקובעות, כי כבר בשלב זה יהא עליו לפרסם הודעה בדבר הגשת הבקשה וכן להמציאה לגופים המפורטים בתקנות. 

במספר נושאים נוספים אימץ המחוקק את גישת הפסיקה הנוהגת, כך למשל לעניין הפקדת ערובה מצד התובע לתשלום הוצאותיו של הנתבע. תקנה חדשה קובעת כי בית המשפט לא יתנה בקשה לאישור תובענה כייצוגית בהפקדת ערובה כאמור, למעט מטעמים מיוחדים. נראה כי מלבד חשיבותו הציבורית הברורה של ההליך הייצוגי עמד דבר נוסף לנגד עיני המחוקק, והיא העובדה שלרוב בהליך הייצוגי הנתבעות הינן חברות בעלות איתנות פיננסית ויכולת להתמודד עם ההוצאות הכרוכות בהגנתן.

לסיכום, נראה כי בהוציאו ישן מפני חדש ובריענון ההלכות הנוהגות, יצר המחוקק מסגרת מסודרת וקוהרנטית, אשר תשרת את הצדדים להליך הייצוגי.