Customs exemption pursuant to free trade agreements - really? (Article in Hebrew)

ביום 22.12.10 ניתן פסק הדין על ידי בית המשפט העליון בע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מדינת ישראל, המערער על יכולת ההסתמכות ביבוא סחורה פטורה ממכס על תעודות העדפה על פי  הסכמי הסחר החופשי של ישראל. מפסק הדין ניתן להסיק על הדרך בה על יבואן לפעול, כדי להגן על עצמו מפני חשיפה לחיוב רטרואקטיבי של מכס, אשר עלול להיגרם כתוצאה מפסילת תעודות העדפה.

פסק-הדין: חברת טמפו תעשיות בירה בע"מ (להלן: "טמפו") ייבאה במהלך השנים 2003-2005 משקאות אלכוהוליים מסוג "בקרדי בריזר", אשר יוצרו על ידי חברת  להלן: "חברת בקרדי").  אל משלוחי המשקאות צירפה חברת בקרדי תעודות תנועה, אשר נחתמו על ידי רשויות המכס האנגליות, אשר העידו כי המשקאות הינן "מוצר מקור" הזכאי לפטור מתשלום מכס, וזאת לאור הסכם הסחר החופשי אשר נחתם בין ישראל לבין האיחוד האירופי. לטענת חברת בקרדי, טרם שליחת תעודות תנועה היא פנתה אל רשויות המכס האנגליות בבקשה לקבל אישור מוקדם להוצאת התעודות, ואישור שכזה ניתן, אולם לא בכתב. שנים לאחר היבוא לארץ ולאחר מכירת המשקאות נשלחו התעודות לאימות באנגליה ואלה נפסלו בדיעבד.

בעקבות פסילת תעודות התנועה נשלחה לטמפו דרישה לתשלום גירעונות בגין המכס והפרשי מס הקניה אשר לא שולמו על ידה כתוצאה מהגשת התעודות למכס בעת שחרור משלוחי המשקאות. טמפו הסתמכה על הוראות סעיף 3 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), ועתרה לפטור מתשלום המסים, על בסיס תנאי הפטור.

בית המשפט העליון ניתח את הוראות חוק מיסים עקיפים, תוך שהוא קובע כי כעניין של כלל יש לראות במסירת תעודת תנועה שגויה כמסירת "ידיעה בלתי נכונה" על ידי היבואן, חרף העובדה כי אין לאחרון זיקה ישירה למידע הטמון בתעודה, וזאת היות והיבואן הינו הנהנה העיקרי מתוצאותיה.

בית המשפט העליון קבע כי אין כל משקל לעובדה כי תעודות התנועה נחתמו על ידי רשויות המכס האנגליות, שכן על רקע השאיפה לקדם סחר חופשי ויעיל לא נבדקת כל תעודה בעת חתימתה, אלא רק לאחר קבלת בקשה לאימות.

בכל הנוגע לעמידת טמפו בתנאי סעיף 3 (2) לחוק, קבע בית המשפט כי טמפו לא יכלה להסתפק באמרה בעל פה של חברת בקרדי, לפיה ניתן לה אישור מוקדם להוצאת תעודות התנועה, וכי היה על טמפו לוודא כי התעודות שבידה תקפות. כך, לגישת בית המשפט העליון, היה על טמפו לדרוש כי חברת בקרדי תפנה למכס האנגלי בבקשה כי יונפק לה אישור בכתב, או לברר בעצמה את עמידת המשקאות בכללי המקור. בכדי "לתמרץ" את בקרדי לעשות כן, היה על טמפו להתנות בחוזה עימה כי בקרדי תישא בנזק במידה והתעודות יפסלו.

השלכות פסק הדין: כפי שניתן ללמוד מפסק הדין, יבואן המבקש להגן על עצמו מפני חיוב רטרואקטיבי במכס, חייב להקדים פניה אל יצרן הטובין, ולבקש כי זה יקבל אישור בכתב מרשויות המכס להנפקתן, וכי אישור זה יועבר אליו. בהיעדר פניה מוקדמת שכזו, בכל מקרה בו ייקבע בדיעבד כי תעודת התנועה פסולה, יחוב היבואן בתשלום החסר, ללא קשר לתום ליבו. הדרך היחידה להתגונן מפני תוצאה קשה זו, הינה מסחרית, דהיינו, להתקשר בחוזה עם הספק, על פיו הוא מתחייב לפצות את היבואן בגין תשלום מכס שייאלץ לשלם בדיעבד, במקרה של פסיקת תעודות התנועה.

הקושי הראשון בפסק הדין הינו בהתייחס ליבואנים אשר אינם רוכשים את הטובין ישירות מהיצרן הזר, אלא מסוחרים (דילרים). היות והקניה אינה מיצרן הטובין, אלא מגופים מסחריים אשר לעיתים קרובות רוכשים את הטובין מגופים מסחריים אחרים אשר גם הם אינם קשורים ליצרן, אין לגופים אלו כל אפשרות מעשית לקבל אישור בכתב מרשויות המכס אודות מעמד המקור של הטובין.

הקשיים אינם מסתיימים גם ברכישת הטובין ישירות מהיצרן, וזאת לאור מנגנוני האימות השונים בהסכמי הסחר עליהם חתומה ישראל. ויובהר, לא בכל מקום ניתן לפנות לרשויות המכס במדינה המייצאת בבקשה למתן מידע מוקדם אודות מעמד המקור של הטובין, והדבר תלוי, בין היתר, בשאלה מי אחראי על הנפקת תעודת התנועה, ועל אימותה.

כאשר מדובר בתעודות תנועה המונפקת על ידי רשויות המכס באיחוד האירופי, אימות תעודות התנועה מבוצע על ידי רשויות המכס שם. באיחוד האירופי קיימת פרוצדורה מסודרת לקבלת מידע מוקדם מחייב בנושא מקור, הקרויה Binding Origin Information (BOI). בהתאם לפרוצדורה באיחוד האירופי, BOI מונפק על ידי רשויות המכס במדינה המייצאת לאחר קבלת בקשה בכתב, והינו בתוקף לרוב לשלוש שנים, וזאת בתנאי שלא חל שינוי בטובין או בנסיבות נשוא הבקשה. יחד עם זאת, קשה לצפות כי ביחס לכל הסחורה אירופית המיובאת לישראל, יינתנו אישורים בכתב ומראש על ידי שלטונות המכס האירופי.

בהסכם הסחר החופשי עם ארה"ב, מנגד, רשויות המכס אינן חותמות על תעודות המקור, והאימות של תעודות המקור מבוצע על ידי המכס הישראלי. במצב דברים זה, יש לשער כי רשויות המכס האמריקאיות לא יסכימו לתת אישור מוקדם לתעודות המקור, ועל היצואן האמריקאי יהיה לפנות למכס הישראלי בבקשה לקבל מידע מוקדם בנידון. הדבר נכון גם לגבי הסכם הסחר החופשי בין ישראל למכסיקו והסכם הסחר החופשי בין ישראל לקנדה.

בהסכם עם מדינות מרקוסור, בדומה לאיחוד האירופי, רשויות המכס במדינה המייצאת חותמות על תעודות המקור לפי בקשה בכתב שהוגשה על ידי היצואן. לאור האמור, ניתן לפנות בבקשה למידע מוקדם לרשויות במדינה המייצאת.

לסיכום, פסק הדין בפרשת טמפו הטיל נטל כבד, יש יאמרו בלתי אפשרי, על יבואנים המבקשים להסתמך על תעודות העדפה לצורך פטור מתשלום מכס. יבואן המבקש להסתמך על תעודות העדפה נוטל על עצמו סיכון, אותו הוא יוכל לגדר רק באמצעות קבלת אישור מוקדם בכתב מרשויות המס המוסמכות להוצאת תעודת המקור, או התחייבות חוזית מספק הסחורה לשיפוי במקרים של פסילת מקור. פנייה סיטונית לקבלת אישור בכתב ומראש לכל הסחורה המיובאת על פי הסכמי הסחר לישראל, אינה מעשית וגם מנגנון השיפוי החוזי, רלבנטי (אם בכלל) רק בקניה ישירה מיצרן הטובין, שהינו בעל המידע  הרלבנטי לקביעת מקור הסחורה.