Supreme Court precedent on interpretation in favour of the taxpayer (Article in Hebrew).

ביום 21.9.10 ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין בערעור וערעור שכנגד אשר הוגשו על מנהל מע"מ ומס קניה תל אביב ואמקור מקררים בע"מ (ע"א 5717/05). בית המשפט העליון דחה את הערעורים של שני הצדדים, אך ביסס מספר קביעות חשובות ואף תקדימיות בעניין פרשנות סעיף 3 לחוק מסים עקיפים ובעניין התחשבות בהנחות מסחריות אשר ניתנות במועד העסקה בגין רכישות קודמות.
 

בקליפת אגוז, עובדות המקרה הן כי אמקור מכרה מקררים, באמצעות חברת אמפא, לסיטונאים, לקמעונאים ולצרכנים. אמקור דיווחה לצורך חישוב מס קניה על מחיר המכירה בפועל בכל עסקה, כאשר היא לוקחת בחשבון הנחות אשר ניתנו ללקוחותיה. 3 שאלות עמדו לפתחו של בית המפשט העליון: האחת, מהו המחיר הסיטוני לצורך חישוב מס הקניה, השנייה, האם ההנחות אשר ניתנו על ידי אמקור ללקוחותיה באות בחשבון בחישוב המחיר הסיטוני, והשלישית, האם אמקור פטורה מתשלום השומה אשר הוצאה לה על פי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, המאפשר לוותר על חסר במס עקיף.
 

ביחס לשאלה הראשונה, קבע בית המשפט העליון כי נקודת המוצא לפרשנות הינה לשון החוק אשר הגדיר באופן ברור ומפורש את המושג מחיר סיטוני, כמחיר המכירה לקמעונאי. על כן, הדרך בה חישבה אמקור את המחיר הסיטוני לפי המחיר ששולם לה בפועל, גם כאשר זה שולם על ידי סיטונאי וגם כאשר זה שולם על ידי הצרכן הסופי, אינה הדרך הנכונה. בעקבות כך מסקנת בית המשפט היא כי אכן נוצר חסר בתשלומי המס של אמקור בגין המכירות לסיטונאים.
 

ביחס לשאלה השנייה, קבע בית המשפט העליון כי את ההנחות אשר ניתנות על ידי אמקור ללקוחותיה יש לקחת בחשבון בחישוב המחיר הסיטוני.המדובר בהנחת כמות, שכונתה "בונוס לסוחר עבור מקררים", אשר ניתנה לסוחרים אשר רכשו את מוצריה של אמקור בכמות מצטברת מסוימת, שנקבעה מראש. אחת החלופות למימוש הבונוס היתה רכישה של מקררים נוספים במחיר מופחת. המנהל סירב להכיר בהנחות אלו בטענה כי מדובר בהנחה רטרואקטיבית, שכן לטענתו מדובר בתמריצים שניתנו לסוחרים לאחר מעשה ובכלל זה הנחות שהעניקה אמקור בגין רכישה מצטברת קודמת.
 

בית המשפט העליון קיבל את טענת אמקור, כי ההנחות הינן חלק מן המחיר הסיטוני שכן הן ניתנות לסוחרים במועד המסירה של המקררים, הגם שהזכאות להן נצברה בגין עסקאות קודמות. על כן, היות והחוק קובע כי בסיס המס הנו המחיר המשתלם בעד הטובין, דהיינו המחיר בפועל, והיות וההנחה במסגרת המכירה של המקררים הנוספים ניתנת עוד קודם למועד חיוב המס (מועד מסירתם של המקררים), אזי ההנחה מהווה חלק מהמחיר הסיטוני. בית המשפט גם השתכנע כי ההנחות באו לידי ביטוי במחיר הסופי של המקררים לצרכן, ועל כן הבאתן בחשבון של ההנחות אף בעת חישוב מס הקניה היא מתבקשת.
 

קביעות אלו של בית המשפט העליון חשובות ביותר ומהוות אבן דרך חשובה בפרשנות המחיר הסיטוני כמחיר ששולם בפועל, הכולל הנחות אשר ניתנות לסוחרים, כאשר אין חשיבות האם ההנחות נובעות מזכאות של הסוחרים בגין רכישות קודמות שהם ביצעו, כל עוד אלו ניתנות בפועל במעמד החיוב! בכך הובהרה סוגיית ההתחשבות בהנחות, שהייתה במחלוקת מאז פסק דין קודם בפרשת תדיראן, שבה התקבלה עמדת רשות המסים ע"י בית המשפט המחוזי,כאשר חברת תדיראן חזרה בה מערעורה בהמלצת בית המשפט העליון.
 

ביחס לשאלה השלישית, קבע בית המשפט העליון, ברוב דעות, כי אמקור עומדת בתנאי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, ועל כן זכאית לפטור מתשלום החסר במס קניה אשר נדרש ממנה. היות ולא היתה מחלוקת כי אמקור עומדת בסעיף 3(3) לחוק הדורש מכירה בתום לב של המקררים לפני דרישת תשלום החסר ובמחיר שלא נכלל בו אותו חסר, התמקד בית המשפט בפרשנות של סעיפים 3(1) ו- 3(2) לחוק.
 

סעיף 3(1) לחוק מסים עקיפים דורש כי לצורך וויתור על החסר הנישום יוכיח כי  לא מסר ידיעה לא נכונה או כי לא נמנע מלמסור ידיעה שיש למסרה למנהל. לשיטת המנהל, מסירת הידיעה הלא נכונה הינה עצם הדיווח של אמקור לפי המחיר בפועל ולא לפי המחיר הסיטוני, כפי שדורש החוק. בית המשפט דחה עמדה זו של המנהל, וקבע כי החסר לא נבע מידיעה לא נכונה או ידיעה שהיתה חובה למסרה אלא מטעות משפטית שנתגלתה בדיעבד. אמקור אמנם דיווחה לפי מחיר המכירה בפועל ולא לפי המחיר הסיטוני, אך היא גם ציינה זאת מפורשות בפני המנהל.
 

סעיף 3(2) לחוק מסים עקיפים קובע כי על מנת לזכות בוויתור על החסר, על הנישום להראות כי לא ידע ולא אמור היה לדעת על קיומו של החסר. בית המשפט העליון דחה את טענת המנהל כי לשון החוק הינה ברורה ועל כן היה על אמקור לדעת כיצד עליה לחשב את המס מהמחיר הסיטוני. בית המשפט קבע, כי היות ואמקור היתה עקבית בצורת הדיווח שלה על פי המחיר ששולם בפועל, גם כאשר הדבר היה לרעתה, היות ואמקור ניהלה מגעים רבים עם רשויות המס בהם היא הציגה בפני המנהל באופן מפורש את שיטת הדיווח שלה והמנהל לא הלין על אופן דיווח זה, המסקנה היא כי אמקור לא ידעה ובנסיבות העניין לא צריכה היתה לדעת על קיומו של החסר.
 

לאור קביעות אלו קבע בית המשפט העליון, ברוב דעות, כי התקיימו הדרישות של סעיף 3 לחוק מסים עקיפים ואמקור אינה חייבת בתשלום החסר.
 

פרשנותו של בית המשפט העליון את סעיף 3(1) לחוק מסים עקיפים הינה פרשנות תקדימית ובאה לאחר מספר פסקי דין בהם התקבלה פרשנות נוקשה לסעיף, לפי עמדת מנהל מע"מ. פרשנות בית המשפט העליון, באופן המאפשר התחשבות בנסיבות מסירת הידיעה שהתגלתה כלא נכונה בדיעבד על ידי המנהל, כגון במקרה של אמקור, אשר מסרה את הדיווח באופן גלוי וברור למנהל, הגם שלאחר מכן התגלתה כדיווח שגוי משפטית, הינה פרשנות נכונה וראויה המאפשרת ,לעניות דעתנו,להגשים את תכלית החקיקה ולפטור נישומים משלום חסר בנסיבות ראויות.