The European Court: a product manufactured over the "green line" in Israel will not be treated as Israeli (Article in Hebrew).

לאחרונה ניתן פסק-דין עקרוני על ידי בית המשפט האירופי לצדק, אשר עסק בשאלה האם טובין שיוצרו מעבר לגבולות הקו הירוק, נחשבים כמוצרים שמקורם ישראלי Made in Israel, ויהיו זכאים לפטור ממכס בעת הכניסה לאיחוד האירופי.

תקציר העובדות: במהלך המחצית הראשונה של שנת 2002, ייבאה החברה הגרמנית "בריטה", מכשירים להכנת משקה סודה מתוצרת חברת "סודה הקלאב" הישראלית, אשר מפעלה ממוקם במישור אדומים. סודה קלאב היא "יצואן מאושר", ובמסמכים שהוגשו למכס הגרמני בעת יבוא הטובין הצהירה כי הטובין הם מתוצרת ישראל וזכאים לפטור ממכס. רשויות המכס בגרמניה אישרו את מתן הפטור אך ביקשו מרשויות המכס בישראל אישורים נוספים שיאמתו את מקור ייצור הטובין. רשויות המכס בישראל השיבו כי האישורים אשר מסרה בידי חברת "בריטה" מספקים את כל המידע הדרוש. רשויות המכס בגרמניה לא הסתפקו בתשובה זו ודרשו מידע נוסף אשר יסייע להן לקבוע באופן חד משמעי כי הטובין יוצרו בשטח ישראל, ובין היתר שאלו אם הטובין יוצרו בהתנחלויות, במזרח ירושלים או בשטחי רמת הגולן. משלא נתקבלה תשובה בתום 10 חודשים, ביטלו רשויות המכס בגרמניה את הפטור ממכס אשר ניתן לחברת "בריטה" בגין יבוא הטובין לגרמניה. חברת בריטה פנתה לבית המשפט בגרמניה בעניין זה.
 
ביהמ"ש בגרמניה קבע כי לאור זאת שקיימים שני הסכמי סחר של האיחוד האירופי הרלוונטיים למקרה זה, האחד עם מדינת ישראל והשני עם הרשות הפלסטינית, לא ניתן לקבוע כי טובין שיוצרו מעבר לגבולות הקו הירוק, אף אם יוצרו בשטח שנמצא בשליטת מדינת ישראל, ייחשבו כטובין שיוצרו בישראל. "חברת "בריטה" הגישה ערעור על החלטה זו של ביהמ"ש בגרמניה, ועם דחיית ערעורה, פנתה לביהמ"ש של האיחוד האירופי, שנתן את פסק-דינו לאחרונה.

החלטת בית המשפט של האיחוד האירופי: ביהמ"ש אימץ את גישת בתי המשפט בגרמניה. בית המשפט קבע כי בדומה לישראל, גם לרשות הפלסטינית ישנו הסכם סחר חופשי עם אירופה. בכל אחד מההסכמים קיים סעיף המגדיר את השטח הטריטוריאלי עליו חל ההסכם, כאשר לשני ההסכמים יש מטרות זהות, וביניהן: לאפשר סחר חופשי בין המדינות (אף אם הרשות אינה נחשבת מדינה עדיין), ליתן הקלות במסחר על ידי פטור ממכס, ביטול מגבלות סחר הנוגעות לכמות הטובין המיובאים ועוד.
 

סעיף 83 להסכם הסחר שבין ישראל לאיחוד האירופי מגדיר את השטח שלגביו יחול ההסכם, כ"טריטוריה של מדינת ישראל". סעיף 73 להסכם הסחר שבין הרשות הפלסטינית לאיחוד האירופי מגדיר את השטח שלגביו יחול ההסכם כ"הגדה המערבית ורצועת עזה". בית המשפט ציין כי לפי שני ההסכמים, לכל רשות מכס (ישראלית או פלסטינית) קיימת סמכות בלעדית לחתום ולאשר תעודות מקור Eur.1 ביחס ליצוא משטחן לאירופה, ובסמכותן לבדוק ולאשר ליצואן הפועל בשטחן לתת "הצהרת חשבונית".
 

נפסק כי אם לרשות המכס הישראלית תינתן הסמכות לעניין יישובים המצויים בגדה המערבית, הדבר ייצור חבות יש מאין לרשות הפלסטינית, שתיאלץ להצהיר כי טובין לא יוצרו בשטחה, בניגוד לעיקרון בינלאומי של פרשנות אמנות בינלאומיות לאור זאת, קבע בית המשפט כי יש לפרש את הסכם הסחר ישראל-אירופה ככזה שאינו חל על שטחי הגדה המערבית, ומוצרים המיוצרים באיזור זה אינם זכאים לפטור ממכס אם מצורפים אליהם מסמכים שהוגשו בהתאם להסכם הסחר ישראל-אירופה.
 

בנוסף, הוצגה בפני בית המשפט השאלה אם רשויות המכס בגרמניה רשאיות לתת פטור ממכס למוצרי סודה קלאב בכניסה לאירופה, משום שהוכח כי יוצרו בגדה המערבית וממילא הם זכאים לפטור ממכס, בין אם לפי הסכם הסחר עם ישראל ובין אם לפי הסכם הסחר עם הרשות, גם אם הוצגו מסמכי העדפה לפי ההסכם עם ישראל  בלבד. בית המשפט השיב לשאלה זו כי הוכחת מקור של טובין אינה עניין פורמלי או של מה בכך, ופסק כי במקרה כזה אין לתת פטור ממכס, אם לא הוצגו המסמכים המתאימים, שהרי עמדת הרשות הפלסטינית ביחס לטובין אלה כלל לא נשמעה.
 

מצד שני, נפסק כי רשות המכס בגרמניה אינה יכולה לפסול באופן אוטומטי תעודות כאלה, בטרם ערכה בירור מקיף. במקרה זה, רשויות המכס בגרמניה פנו בשאלה לרשויות המכס בישראל ואלה לא נתנו תשובה מלאה, ולפיכך נפסק כי זכותה של רשות המכס בגרמניה הייתה לפסול את הפטור ממכס, בהיעדר שיתוף פעולה מלא מצד מכס ישראל.
 

יש לציין כי לאחר אירוע המקרה הוסכם בין האיחוד האירופי לבין ישראל כיצד לנהוג לגבי סחורות המיוצאות לאירופה, והונהגה שיטה של ציון המיקוד של האיזור בו יוצרה הסחורה, המאפשר לדעת אם הסחורה יוצרה מעבר לקו הירוק.