Can a derivative action be brought in Israel against a foreign company? (Article in Hebrew)

לאחרונה, דן בית המשפט המחוזי במחוז מרכז, בבקשה לאישור תביעה נגזרת, בסך של לא פחות מארבעה מיליארד ש"ח, שהוגשה על ידי בעלי מניות המיעוט של חברת החוץ, אימג'סט אינטרנציונל אן. וי. (להלן: "אימג'סט") אשר הוקמה ונרשמה על ידי בעלי מניותיה, משיקולי מס, בתחילה באיי קיימן ומאוחר יותר באי קורסאו שבאיים האנטילים (תנ"ג 19646-04-10 מ. וילסון ואח' נ' אימג'סט אינטרנשיונל אן.וי. ואח').

בעלי מניות המיעוט של אימג'סט עתרו לבית המשפט המחוזי מרכז בבקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת כלפי בעלות השליטה בה (אלביט מערכות בע"מ והתעשייה האוירית לישראל בע"מ) וכן כנגד נושאי תפקידים בחברה, לאור פעולתם, כך לפי הטענה, בצורה שיש בה כדי לפגוע בחברה וכתוצאה מכך גם במשקיעים זרים שהשקיעו בה כסף רב.

כידוע, התביעה הנגזרת מהווה מנגנון מיוחד, המאפשר לבעלי המניות בחברה להגיש בשמה תביעה כנגד בעלי מניות אחרים או נושאי משרה בה. תכליתו של מנגנון התביעה הנגזרת היא להוות כלי לאכיפת חובותיהם של נושאי המשרה בחברה ולנטרל מצבים של ניגוד עניינים בין נושאי המשרה לבין בעלי המניות. משכך, ברי כי מנגנון זה, מהווה חריג ל"כלל אי ההתערבות", לפיו בית המשפט מכבד באופן מלא את שיקול דעתם של חברי ההנהלה והדירקטוריון של התאגיד ואינו מתערב ביחסים הפנימיים ביניהם.

בעלות השליטה באימג'סט הגישו בקשה לסלק על הסף את הבקשה לאישור התביעה הנגזרת. לטענת בעלות השליטה, אמנם חוק החברות מאפשר לבעל מניות או דירקטור להגיש תביעה נגזרת לפי תנאי סעיף 194 לחוק, אולם סעיף זה אינו חל על חברת חוץ כאימג'סט. כן טענו בעלות השליטה כי יש להחיל בעניין אימג'סט את הדין המהותי האנטילי אשר אינו מכיר במנגנון התביעה הנגזרת. לעומת זאת, טענו התובעים (בעלי מניות המיעוט של אימג'סט) כי מכיוון שמרב זיקותיה של אימג'סט הן לישראל (מקום פעילותה, מקום עסקיה, מקום מושבן של בעלות השליטה בה וכו'), יש להחיל בעניינה את הדין המהותי הישראלי המכיר במנגנון התביעה הנגזרת וכי הדין האנטילי - שאינו מכיר במנגנון התביעה הנגזרת - נוגד את תקנת הציבור. 

בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט יעקב שינמן), קיבל את טענות בעלות השליטה באימג'סט וקבע כי בהתאם לדין הישראלי ולחוק החברות בפרט, לא ניתן להגיש בישראל תביעה נגזרת בשמה של חברת חוץ. האמור נכון, למעט במקרים בהם דין המקום בו הוקמה החברה הזרה מכיר באפשרות להגיש תביעה נגזרת, שהרי כלל ידוע הוא שמערכת היחסים הפנימית בחברת חוץ, אופן ניהולה והמשטר שיחול עליה, יקבעו בהתאם לחוקי המדינה שבה היא התאגדה ועקרון זה אומץ על ידי המחוקק הישראלי.

בית המשפט לא הסתפק בהנמקה טכנית-פורמאלית, אלא המשיך ודרש, כי משהתובעים, בעצה אחת עם בעלי השליטה בחברה, בחרו במודע להתאגד לפי הדין האנטילי שהקל עמם בענייני מס, היה עליהם לקחת בחשבון כי בצד היתרונות שבדינים אלו, עלולים לצמוח גם חסרונות וכי על התובעים לשאת בתוצאות חסרונות אלו, כפי שהם ביקשו ליהנות מן היתרונות. בית המשפט תמה כיצד זה יכולים התובעים לטעון כי הדין האנטילי נוגד את תקנת הציבור, בה בעת שהם בחרו באופן מכוון ומושכל להקים את החברה על פי דין זה, כדי ליהנות מהטבות מס.

בית המשפט החיל למעשה עקרון מוסרי של תום-לב, לפיו בעלי מניות בחברה לא יוכלו לבוא ולטעון בכל רגע, כי חל לגבי החברה שבבעלותם דין מהותי שונה, שמקורו במדינה מסוימת  ואשר מערכת הדינים שלה תואמת את האינטרס של בעלי המניות באותה נקודת זמן. בהתאם לעקרון זה, לא יוכלו בעלי המניות של אימג'סט לטעון כי לצורך ענייניה המיסויים יחול הדין האנטילי ואילו לצורך סוגיית "עושק המיעוט" יחולו דיני מדינת ישראל.    

לסיום יאמר, כי בית המשפט העביר למעשה מסר לבעלי מניות הבוחרים לייסד חברה במדינה זרה, משיקולי מס, לפיו בסופו של יום, למס הנמוך שישולם עלול להיות מחיר גבוה, ככל שהדברים נוגעים לתרופות שהדין הישראלי לא יוכל להעניק להם. ובמלים אחרות, גם עבור צדק יש לשלם מסים, ולא די באגרת בית משפט.