Disclosure of Trade Secrets in Legal Proceedings (Article in Hebrew).

במסגרת ניהול ההליכים בבתי המשפט נדרשים, בדרך כלל, בעלי הדין לקיים חובות גילוי שונות, ובכלל זה גילוי מוקדם של כל המסמכים הרלוונטיים לתובענה, המצויים ברשותם או בשליטתם. מטרתו של גילוי זה הינה, בין היתר, לאפשר לצדדים להיערך למשפט מבעוד מועד ולקדם את היעילות הדיונית על ידי הגדרת גדר המחלוקת בין הצדדים. על פי שיטתנו המשפטית, על הצדדים בבית המשפט לשחק ב- "קלפים פתוחים", וזאת מתוך ראיה כי זו הדרך הנכונה והראויה לגילוי האמת. אין להתפלא איפוא על הסנקציה הקבועה בסדרי הדין הנוהגים אצלנו, ולפיה בעל דין לא יהיה רשאי להגיש לבית המשפט מסמך כראיה מטעמו, אם לא גילה אותו קודם לכן ליריבו במסגרת הליך גילוי המסמכים.

אולם בכך לא תם העניין. לעיתים מסמכים שהינם  חיוניים ביותר להליך המשפטי וכפופים לחובת הגילוי, כוללים בחובם סודות מסחריים של בעל הדין. סוד מסחרי הוגדר בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט1999- כמידע עיסקי מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עיסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו. במקרים אלו עומד בעל הדין בפני מילכוד: מצד אחד, הוא חייב בגילויו של מסמך הרלוונטי למשפט ואם יפר חובה זו הוא לא יוכל להגישו כראיה לבית המשפט, גם אם הוא חיוני להוכחת גירסתו. מצד שני, בגילויו של המסמך מסתכן בעל הדין בחשיפת סודותיו המסחריים לעין כל.

כיצד על בעל הסוד המסחרי לנהוג בנסיבות מעין אלו ? בית המשפט העליון נדרש לשאלה זו ברע"א 918/02 ישראל ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ ואח'. כב' השופטת דורנר קבעה, כי ככלל אין בעלי הדין רשאים להימנע מגילוי ראיות במסגרת הליך שיפוטי, אשר מטרתו היא חשיפת האמת. עם זאת, כאשר יש בגילוי הראייה כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין, כגון הגנה על סודות מסחריים, יינתן צו לגילוי אך ביחס לראיות שהן רלוונטיות לתיק. משעברנו את משוכת הרלוונטיות יש להכריע בשאלת היקף הגילוי הראוי של המסמכים שבמחלוקת ולעצב הסדר גילוי אשר יאזן בין האינטרסים המנוגדים של הצדדים ויתן ביטוי להגנה על קניינו של בעל הסוד המסחרי ומנגד יבטיח את יעילות ההליך וחשיפת האמת.

בית המשפט הסתמך לעניין זה בין השאר על הוראת סעיף 23 לחוק העוולות המסחריות, המעניקה לבית  המשפט שיקול דעת לעצב הסדרי גילוי שונים, הנבדלים זה מזה בהיקף הגילוי ובמידת הפגיעה באינטרס של בעל הסוד המסחרי.

השופטת דורנר קבעה מספר מבחני משנה, אשר לאורם יפעל בית המשפט: ראשית, היקף הגילוי שבו יחוייב בעל הסוד, כמו גם אופיים של הסדרי הגילוי, ייקבע בזיקה ישירה לתשתית הראייתית הלכאורית שהציג התובע להוכחת טענותיו בתביעה שהגיש. ככל שלתשתית זו תהיה עוצמה רבה יותר, כך ייטה בית המשפט להעדיף את האינטרס של מבקש הגילוי על פני האינטרס של בעל הסוד המסחרי; שנית, בית המשפט יתחשב בקיומן של ראיות חלופיות המצויות בידי בעל הדין להוכחת טענותיו; כן יתחשב בית המשפט בשיקול נורמטיבי "חינוכי" שעניינו ההשפעה האפשרית שתהיה להיקף הגילוי שייקבע, על היערכות בעלי דין מראש, עוד בטרם נתגלע הסכסוך ביניהם, לצבירת ראיות. רוצה לומר: הסדר הגילוי אמור לדרבן את הציבור לפעול מלכתחילה במצבים דומים לצמצום הפער הראייתי שעימו נדרש בית  המשפט להתמודד בשל ההגנה על הסוד המסחרי.

ברע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן-ישראל בע"מ קבע בית המשפט העליון, כי לעיתים הפגיעה בסודות מסחר היא הכרחית להבטחת יעילותו של הדיון, אולם לנגד עיני בית המשפט חייב לעמוד כל העת הרצון לצמצם ככל האפשר פגיעה זו. עוד ציין בית המשפט, כי יש לעמוד על המשמר, לבל ייעשה שימוש לרעה בהליך הגילוי ככלי להשגתם של סודות מסחריים של אחר למטרות בלתי כשרות.

ומן הכלל אל הפרט: חובת הגילוי תחול אך ורק על המסמכים והפרטים שהם רלוונטיים לתובענה ואשר הינם הכרחיים לבירורה. על כן, ניתן להגיש לבית המשפט מסמך תוך מחיקת הסודות המסחריים הכלולים בו, אם הם כשלעצמם אינם רלוונטיים למשפט.

כמו כן, בתי המשפט הכירו בהסדר גילוי הקובע, כי הסודות המסחריים יגולו לעיני עורכי הדין בלבד של הצד שכנגד, לאחר שאלו התחייבו לשמור על סודיות ולהימנע מלהעביר מידע חסוי ללקוחותיהם. הנה כי כן, בתי המשפט חופשיים לעצב הסדרי גילוי על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה ולהבטיח חסיון לגבי סודות מסחריים, מבלי לפגוע באינטרס של חשיפת האמת.