Proposed Monetary Laws - A New Civil Codex (Article in Hebrew).

לאחרונה פרסם משרד המשפטים את נוסח הצעת חוק דיני הממונות, שגובשה על ידי ועדה ציבורית שעסקה בנושא במשך שנים רבות, בשיתוף עם משרד המשפטים. על חברי הועדה נמנו בכירי המומחים בתחום המשפט האזרחי ובראשה עמד נשיא בית המשפט העליון, פרופ' אהרון ברק. אף שהליכי החקיקה הפורמליים טרם החלו, והם אמורים להמשך תקופה לא קצרה, בשל ההיקף העצום של החוק (הכולל כ- 850 סעיפים), ברור כי מדובר במפעל רב חשיבות ובעל השפעה על פרשנות החוקים הקיימים אף בטרם יסתיים תהליך החקיקה בכנסת.

הצעת החוק תוכננה, גובשה ונוסחה כקודקס אזרחי, המסדיר באופן שלם ומלא את היחסים המשפטיים בתחומי המשפט האזרחי, בהתאם למדיניות כוללת.

המגמה של עבודת הוועדה הציבורית לא הייתה יצירת מהפיכה בחקיקה האזרחית ושינוי המשפט האזרחי מיסודו. נקודת המוצא הייתה הדין הקיים, תוך תיקון החסרונות שנמצאו בו. יחד עם זאת, במספר נושאים בוצעו תיקונים משמעותיים ובתחומים אחרים הוצעו שינויים מקיפים השקולים כנגד דברי חקיקה חדשים.

להלן נצביע בקצרה על אחדים מן השינויים החשובים:

ראשית, נקבעו עקרונות כלליים החלים על כל ההוראות שבחוק המוצע: עקרון תום הלב החל על כל זכות, חירות או כח המוכרים בדין האזרחי ועקרון נוסף, לפיו - "אין החוטא נשכר" (עקרון המגביל זכויות שצמחו כתוצאה ממעשה פסול, כגון חוזה שנועד להונות את שלטונות המס).

שנית, האפקטיביות של הזכויות חוזקו על ידי שיפורים בתרופות שהועמדו לרשות הנפגע: כך, למשל, בית המשפט יהיה רשאי לפסוק לנפגע פיצויים מוגברים (עונשיים), שאינם תלויים בנזק שנגרם לו, אם ההפרה בוצעה מתוך כוונה לפגוע בו. בית המשפט יהיה רשאי ליתן לנפגע "צו מרתיע", על פיו יחוייב המפר לשלם סכום כסף בגין כל יום בו ההפרה נמשכת, כדי להבטיח קיום החלטה שיפוטית, ללא צורך בהפעלת הליכי בזיון בית משפט (כיום, אם צד אינו מקיים החלטת בית משפט, יש לפתוח בהליך נוסף ונפרד של בזיון בית המשפט, דבר המסרבל ומייקר את היכולת לקבל סעד יעיל).

שלישית, נקבעו הוראות המגינות על צדדים חלשים, כגון ההוראה בדבר פירוש חוזה כנגד הצד המנסח של החוזה, במקרים שבהם ניתן לפרש חוזה בפירושים שונים.

רביעית, נערכו התאמות של הדין למגמות מודרניות, כמו דרישה ליתר שיתוף פעולה בין צדדים לחוזה. כך אומץ העקרון של אשם תורם בחוזים (הפחתת סכום הפיצויים לפי מידת תרומתו של הנפגע לנזק) וכן שונתה בצורה יסודית ההוראה ביחס לסיכול חוזה, לאור הניסיון המעשי מהדין הקיים, על  פיו כמעט אין סיכוי שטענת סיכול של חוזה, עקב אירועים בלתי צפויים, תתקבל בבית המשפט. על פי הצעת החוק, אם תתרחש נסיבה חדשה הגורמת לכך שקיום התחייבות של צד לחוזה הופכת לבלתי אפשרית, או שונה באופן יסודי מן המוסכם בחוזה, החוזה יפקע במועד התרחשות הנסיבה החדשה. יש חריג לכלל האמור, הנוגע לצד לחוזה שנטל על עצמו, במפורש או במשתמע, את הסיכון בשל תוצאות האירוע המסכל את קיום ההתחייבות הנ"ל.

חמישית, שופרה המידתיות של מספר הסדרים. כך, למשל, במקום ההוראה הקיימת כיום בחוק המכר, המחייבת קונה להודיע מיד למוכר על אי התאמה בממכר, מוצע כי ההודעה תמסר תוך זמן סביר.

שישית, נערכה רוויזיה מקיפה במספר תחומים, כמו בדיני הנזיקין (איחוד מספר רב של עוולות רכוש לעוולה כללית אחת) ובדיני ההתיישנות (קיצור תקופת ההתיישנות משבע שנים כיום, לארבע שנים, בכפוף לאפשרות של קבלת ארכה מבית המשפט במקרים מסוימים). כך, למשל, מוצע להחליף את ההוראות הקצרות שבחוק חוזה קבלנות מ- 1974, בשני פרקים מקיפים העוסקים בחוזה קבלנות ובחוזה שירות.

כאמור לעיל, אף שהצעת החוק טרם עברה את שלבי החקיקה, תהיה להוראות החוק המוצע השפעה על פסיקת בתי המשפט כבר בעתיד הקרוב, ובטרם תהפוך ההצעה לחוק מחייב. במיוחד נכונים הדברים בנוגע לחידושים בחוק המשקפים את הפסיקה הקיימת של בתי המשפט, בדומה למעמדו של החיבור הידוע במשפט האמריקאי הנקרא restatement, אשר מהווה מקור פרשנות חשוב בבתי המשפט, בהיותו משקף את הדין אף שאין לו מעמד פורמלי כשל חוק.